רוח הלוחם
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
[מקור ראשון]
א. התכונה הראשונה של הלוחם היא שלא לפחד, כדברי הרמב"ם בסוף פרק שביעי של הלכות מלכים, שנאמר: "אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו" (דברים כ ג).
ויש לשאול: וכי האדם הוא בעל הבית על הפחד? הרי הוא נכנס בלי לדפוק בדלת?
אך שאלה זו שייכת לכל מצוות הלב והרגשות: אל תשנא, ואהבת לרעך, לא תחמוד, לא תתאווה. אדם אומר: אך אני כזה ואין לי שליטה. והתשובה: אמנם אין שליטה על הרגשות, אבל יש שליטה על המחשבות – מלבד חולי נפש, ד' יצילנו. אמנם אצל כל אדם, הרהורים קופצים, אך כאן מופיעה הבחירה החופשית, האם לקבל אותו הרהור או לשלח אותו הרחק מאתנו.
מצוות הלבבות והרגשות הן מצווה לחשוב על דברים שמחזקים אותם רגשות טובים, ואיסור לחשוב על דברים שמחזקים רגשות שליליים.
לכן במלחמה, כותב שם הרמב"ם, אל יתחיל האדם להבהיל את עצמו מה עלול לקרות לו ומה תעשה אז משפחתו. ואם באה מחשבה, יעיף אותה ממנו. וכן הוא לגבי כל מחשבה אסורה. היו גדולי עולם שכאשר באה להם מחשבה אסורה, צעקו עליה: לכי מפה! כמובן, לא נעשה זאת בקול רם בנוכחות אחרים. הרמ"ק, רבי משה קורדוברו, היה לומד תורה כל הלילה, וכאשר באו לו מחשבות אסורות, היה שורפן בשם המפורש. כמובן אין זו מדרגתנו. גדול אחר, היה מעביר ידו על מצחו כדי לסייע לו למשוך מחשבה רעה החוצה.
בייחוד אין להפריז בסכנה שבצבא. סיפר קצין של יחידת עלית קרבית מיוחדת: בחיי ראיתי את המוות שלוש פעמים מול עיניי... בתאונות דרכים. אכן לצערנו הן הורגות אחים, יותר לאין ערוך מכל הטרור ומכל מלחמות ישראל. ובכל זאת אף אחד לא נמנע מלנסוע ברכב, או אפילו ללכת ברגל, שהרי שליש מהנהרגים בתאונות דרכים הם הולכי רגל, הרי לך קנה מידה השוואתי.
אמר אלוף יצחק שדה, מייסד הפלמ"ח: אדם גיבור אינו אדם שלא מפחד, הרבה גיבורים מפחדים אך מתגברים ביודעם שהולכים בדרך הנכונה.
וכן רבים שלא מפחדים אינם גיבורים. למשל מי שנוסע במהירות מופרזת, אינו מפחד, אך אין זה הופך אותו לגיבור. יש גיבורי מלחמה המפחדים, רגש הפחד נכנס, והם מגרשים אותו החוצה.
העיקר, אומר הרמב"ם, לא להבהיל את עצמו. וכן אומר רבי נחמן מברסלב: לא להתפחד כלל. הוא לא אמר: לפחד, אלא להתפחד, כלומר לגרום לעצמו לפחד.
הזהירות ממחשבות מזיקות היא נכונה בכל התחומים, למשל בוודאי שיש לעשות תשובה, אך לא לעסוק בחיטוט עצמי יתר על המידה העלול לשכנע את האדם שהוא חסר ערך.
אדם שליט במחשבותיו. מעשה באדם שבא לבקר את רבו. דפק בדלת, אך רבו לא פתח, רק הציץ עליו דרך החלון. התלמיד לן בחוץ ובבוקר נכנס אל רבו ושאלו: מחשבות רעות רודפות אותי ואיני מצליח להתגבר. השיב לו רבו: כבר עניתי לך. בעל הבית נותן להיכנס למי שהוא רוצה.
ב. תכונה שניה של הלוחם, אחווה. בלי אחוות לוחמים אפשר לסגור את כל צבאות העולם. כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם! זאת הסיסמה הבלתי רשמית של שוויץ. היו שם שטפונות וסבל וגייסו כספים לעזרה בסיוע הסיסמה הסולידרית הזאת, ממקורו של אלכסנדר דיומא ב'שלושת המוסקטרים', שידעו כי תמיד יוכלו לסמוך זה על זה, באש ובמים.
כמובן, גם מחוץ לצבא, צריך אחווה, בעבודה ובחיים, ובמיוחד בין איש לאשתו, שם לצערנו חלק גדול מבני הזוג אינם חברים טובים.
ב"ה, בצבא, יש אחוות לוחמים. ויצא משה אל אחיו, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ויך את המצרי (שמות ב יא-יב), על אף שידע שכל משטרות מצרים ירדפוהו, אך האחווה היא יסוד הכל.
יסוד הכל בכל אומה הוא אחווה. הסיסמה הרשמית של צרפת: "חופש, שוויון, אחווה". אבל שם אין זה כך. אצלנו כן. אגב, זה גם נימוק גדול נגד גיוס בנות, כי נוכחות בנות ביחידות לוחמות גורמת רגשות מעורבים, מבלבלת ומשבשת את אותה אחווה.
וכיצד מגיעים לאחווה? לא לחשוב מחשבות המקלקלות את האחווה אלא מחשבות המחזקות אותה: הוא יהודי כמוני, הוא אדם טוב. אדם נדון על פי רובו.
ג. אחריות. משימה יש לקיים! סומכים עליך! גם כשאתה לבד, שמור על ההוראות, גם אם אתה ש"ג לבדך פעל על פי ההוראות כגון: אל תירדם ואל תקשיב לרדיו, אל תתפלל ואל תאכל, אל תשב. אתה אחראי. מעשה בשומר שנרדם ונכנס אויב. טען במשפט: אלפי פעמים שמרתי כראוי, רק פעם אחת זה קרה לי. השיבו לו: כל אלפי הפעמים היו בשביל הפעם הזאת.
מעשה בוויכוח בין רבנים, האם שומר פטור מתפילה. אמר רב אחד : פטור מתפילה, כי העוסק במצוה פטור מן המצוה, אמר רב אחר, אסור בתפילה. אדם לומד בצבא להיות אחראי כך שאפשר לסמוך עליו גם אם ממלא תפקיד זוטר. אין תפקיד זניח. הכל חשוב. "הכל בגלל מסמר קטן!" נפל מסמר מפרסת הסוס, נפל הסוס, נפל הרוכב, נפל הגדוד, נפלה העיר. יש להיות רציני. זה חינוך לכל החיים – כמו אומץ ואחווה.
ד. ועוד תכונה, הרצון. יש אנשים חסרי רצון. דבר לא מעניין אותם. נשבר הקפיץ עקב מאורעות החיים. איננו מאשימים אותו, אך עליו לדעת שאפשר להחליף קפיץ ולבנות רצון. כיצד? בהדרגה. בשביל משימה קצרה, צריך רצון קטן כדי להתגבר. וכן הולך ומוסיף. סרגל מאמץ. כך הרצון הולך ומתחזק. אין מקבלים את הרצון כמתנה מן השמים, אלא בעזרת משימות מודרגות. לכן המקבל משימה בצבא, מכבידה ומשעממת, לא יתאונן
ויתלונן, אלא אדרבה יראה בזה אתגר, ישמח וישיר. לא יראה בה הטרדה ומשבר, אלא ניסיון ואתגר. אגב, מישהו אמר לי שאין מילה בסינית לציין משבר. שהרי הסיני עובד כמו חמור ומרוויח שקל ליום, ואם הוא פועל מומחה - דולר ליום, ועתה קרה לו אסון ואשתו האהובה נפטרה. אז עתה, מלבד עבודתו המפרכת, עליו לטפל בילדתו הקטנה. וכי הוא במשבר? ודאי לא. משבר זה לוקסוס לעשירים. אם תשאלהו מה שלומו הוא ישיבך: שום דבר לא השתנה, רק יותר קשה.
בצבא מקבלים אתגרים קשים יותר ויותר וכך צומח הרצון. נכון שלעתים חייל חש הצקה וקושי בצבא. אדרבה! כל דבר הוא אתגר! וכך יצא עם רצון חזק. ועיין במסילת ישרים פרק יט א. משל לקצין הקרבי שככל שמטילים עליו משימות קשות, הוא מאושר יותר.
הוא שאמרנו: אומץ, אחווה, אחריות, אימוץ הרצון. א א א א...
אם לא היה צורך בצבא, היה ראוי להמציאו רק בשביל זה. כך סידר ריבונו של עולם בחכמתו ואהבתו.
חזק ונתחזק.
- פורסם בשאילת שלמה 349