ציצית - המדים של המדינה
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
ציצית למדינה
פעם גר צדק, כומר שהתגייר, נתן הרצאה במרכז הלל לסטודנטים. שאלו אותו: למה הציציות שלך מחוץ למכנסיים? ענה: "אלו אינן הציציות שלי, אלו המדים שלי, אלו המדים של עם ישראל". בדומה לדרגות של קצין שלובשים אותן מבחוץ, כך הציציות הן המדים של עם ישראל. אדם יכול להתלבש איך שהוא רוצה, אבל כולם שווים לעניין ציצית. בכל הדורות לבשו ציצית. במדבר ביציאת מצרים הלכו עם ציצית: מסופר במסכת בבא בתרא (עד, א) על רבה בר בר חנה שמצא את מתי המדבר, ומיד בדק את צורת הציצית בשל ריבוי המחלוקות והשיטות. הוא אפילו לקח חתיכת ציצית ואחר כך השאיר אותה. אם כן, במדבר הלכו עם ציצית. משה רבנו הלך עם ציצית, יהושע הלך עם ציצית, חיילי בר כוכבא הלכו עם ציצית ועם תפילין, ואף החשמונאים הלכו עם ציצית.
ברם, מפחד הגלות פסקו מלהתהלך עם הציצית בחוץ. הגויים היו מושכים לנו, מכים אותנו, לועגים לנו, עשו לנו הרבה צרות. אמר השל"ה: ברחוב לועגים לי, בשל כך אני קושר את הציצית מסביב לקרסים, כנראה כוונתו למין כפתורים (שני לוחות הברית, ריש מסכת חולין ס"ק יז). למרבה הצער, התרגלו להכניס את הציצית בפנים, וחשבו שכך צריך להיות.
כתוב בגמרא מנחות (מג, ב ומובא ברמב"ם, הלכות מזוזה ו, יג): "כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא". כלומר, אם אדם רואה את התפילין, הציצית והמזוזה הוא זוכר את ריבונו של עולם, והוא נשמר ולא חוטא. כדי לזכור את ד', ניתנו מצוות תמידיות. דרך התפילין, המזוזה והציצית אדם זוכר את ריבונו של עולם.
דוד וולפסון סגנו של הרצל כתב בזיכרונותיו, שבקונגרס השני בבזל, הרצל הטיל עליו למצוא דגל שהוא דבר קטן אבל דבר גדול. הוא כותב: חיפשתי ולא מצאתי. נכנסתי לבית הכנסת, ראיתי טלית, ואמרתי - זה יהיה הדגל. כנראה הוא ראה טלית ספרדית, כי לאשכנזים יש פס שחור בטלית, ולספרדים פס כחול. אכן, הטלית היא דגלה של מדינת ישראל.
אמנם, מסופר בספר 'נפש הרב' (עמ' צט-ק) על כנס גדול של אגודת ישראל שהתקיים במלון בירושלים ועל גג המלון היה מונף דגל המדינה. היו כמה שהדבר לא מצא חן בעיניהם ובמקום לבקש להוריד את הדגל, הם ביקשו לשים את הדגלים של כל המדינות המשתתפות. לאחר פרסום הפרשה, דרש הגרי"ד סולוביצ'יק בכנס של המזרחי שלכאורה הדגלים אינם הלכה לדורות, וגם הדגלים במדבר היו בתורת הוראת שעה. אלא, אמר הגרי"ד, קיים מנהג בשם הראשונים (מובא בשו"ע יו"ד שסד, ד), שאם מצאו ישראל הרוג, יקברוהו כמו שמצאוהו בלא תכריכים (כמו שנהוג במקרה רגיל – שם שנב, א-ב). ומסביר הש"ך (שם ס"ק יא), שהטעם למנהג זה הוא כדי להעלות חימה ולנקום נקם. כלומר, מן השמים יראו היאך נשתנתה קבורתו משאר המתים – שנקבר בלא תכריכים, ויתעוררו על ידי כך רחמי שמים. כך יש לומר בעניין דגל המדינה, בסוף מלחמת השחרור קבע האו"ם זמן מסויים להחזקת השטחים, כל שטח קרקע שיהיה תחת יד היהודים (עי"ז שיהיה מונף בו דגל מדינת ישראל) ישאר ביד ישראל, וכל שטח קרקע שיהיה תחת יד הערבים ישאר מחוץ למדינה, וכך היה. באותה התקופה נשפך הרבה דם יהודי בכדי להניף את דגלי המדינה על שטחים מרובים ככל האפשר, ולוחמים רבים נהרגו בשעה שמסרו את נפשם אך ורק לשם כך, להקים דגל יהודי, דגל ישראל. לפיכך, אמר הגרי"ד, הרגשתי היא שגדר דגל המדינה הוא כבחינת בגדי ההרוג, סמל לשפיכת דם היהודים, ובזה שהדגל מתנפנף הוא מעורר רחמי שמים על עם ישראל. זו אמנם דרשה יפה, אך דוד וולפסון כבר כתב שהדגל הוא הטלית.
נשאל הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (או"ח א, מו), לגבי בית כנסת שתלו בו את דגלה של אמריקה, ואת דגלה של מדינת ישראל, האם בית הכנסת לא נפסל לתפילה, הרי הוא חולל בשל דגל ישראל שהונף בו? דגל אמריקה לא חילל, דגל ישראל חילל.. ענה הג"ר פיינשטיין שאין מציאות כזו של חילול בית כנסת. המגן אברהם כותב על שמש שזנה בתוך בית הכנסת, שזו ודאי עבירה גדולה אולם בית הכנסת נשאר טהור. לכן, אף על ששמו את דגל מדינת ישראל, בית הכנסת לא נפסל, ואלו שאומרים כך - 'זה סתם פוליטיק'. אמנם, הוסיף הג"ר פיינשטיין, ודאי ראוי שלא לשים את דגל מדינת ישראל בבית הכנסת, כי זה כפירה, ואלו שעשו דגל זה לדגלה של למדינת ישראל היו רשעים. (שמענו מת"ח גדול שהג"ר פיינשטיין אמר פעם שהוא לא מתחרט על כל התשובות שכתב, מלבד מה שהשתמשתי בביטוי "רשעים" בתשובה זו).
מדוע זו כפירה, הרי וולפסון אמר שהדגל הוא הטלית?
אכן, הדגל של מדינת ישראל הוא הטלית, אבל זו טלית בלי ציצית, לכן היו גדולי ישראל שחשבו שזו בעיה. התנועה הציונית אמרה: "בית יעקב לכו ונלכה" (ישעיהו ב, ה). אמר האדמו"ר החמישי מליובאוויטש, הרבי רש"ב, אם שם התנועה היה "בית יעקב לכו ונלכה באור ד'" (המשך הפסוק), הייתי מצטרף. ברם, כיון שהשמיטו את המילים "באור ד'", אני נגד.
מרן הרב קוק אמר, אנחנו נדאג שזה יהיה באור ד'. וכן בעניין הדגל, נכון הוא הדבר שבדגלה של מדינת ישראל אין ציצית, אך אנו נדאג שיהיה בו ציצית. אגב, בספר ערפילי טוהר כתב מרן הרב קוק שקדושת הטלית יותר גדולה יותר מקדושת הציצית, אלא שקדושת הציצית הינה קדושה גלויה וקדושת הטלית הינה קדושה סמויה.
לגבי מדינת ישראל, הדבר דומה. ישנם אנשים שיחסם למדינת ישראל הינו יחס מכשירי, אם יקיימו מצוות במדינת ישראל, המדינה טובה, ואם לא יקיימו בה מצוות, היא אינה טובה. כלומר, אם תלויה ציצית על הדגל, הדגל בסדר, ואם אין עליו ציצית, הוא לא בסדר. זה אינו נכון, קיים ערך עצמי למדינת ישראל גם ללא קשר למצוות הנעשות בתוכה. זו הקדושה העצמית של המדינה, כמו הקדושה העצמית הגנוזה של הטלית.
פעם נשאל רבנו הרב צבי יהודה על ידי עיתונאי, מהם ההישגים הרוחניים של מדינת ישראל במשך עשר שנות קיומה? ענה לו: התשובה טמונה בשאלה, ההישגים הרוחניים של מדינת ישראל הם קיומה של מדינת ישראל, כי מדינת ישראל הינה עניין רוחני. כלומר, גם אם אין לדגל אין ציציות, בכל זאת ישנה קדושה עצמית למדינה.
הכרתי פרופסור לאומנות שעלה לארץ מאמריקה. כשחגגו מאתים שנה לארצות הברית הוא הכין פרויקט אומנותי על ארצות הברית. ארצות הברית היא מין מרובע. בארבע הפינות הוא יצר מין ציצית שיוצאת מן האדמה. אמרתי לו: ארצות הברית לא צריכה ציציות, צריך להטיל ציציות במדינת ישראל. ואכן, אל חשש, עוד נטיל ציציות למדינתנו האהובה.
נלקח משאילת שלמה 105