ציפייה לבית המקדש (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
שאלה: האם מוסכם שבית המקדש עתיד לרדת מן השמים ואז יש לצפות לבניינו כל יום או שמא הוא יבנה על ידינו ואז לא שייך לצפות לבניינו כל עוד לא החלה הבנייה בפועל?
תשובה:הוא שואל 2 שאלות: מן השמיים או אנחנו ולצפות או לא. הוא טוען שהם תלויות זו בזו והם לא.
לגבי השאלה הראשונה: יש מדרש מובא בתוס' שבית המקדש ירד אש מן השמיים, כמוזכר בתפילת נחם "אתה באש הצתה ואתה באש עתיד לבנותה". קושיא: אז למה יש מסכת מידות- איך לבנות בית המקדש- הרי אנחנו לא נבנה?! ולמה יש ברמב"ם הלכות בית המקדש אם אנחנו לא נבנה והוא ירד מאש? תירוץ לתפארת ישראל- ירד מאש זה משל ולא כפשוטו. ומה פירוש המשל? שבית שלישי הוא יהיה כולו אש, כולו טהור, כולו קדוש, ולכן לא יחרב לעולם.
בית ראשון הוא לא היה כולו אש וכן בית שני, ולכן נחרבו. אך בית שלישי יהיה כולו כאש, כולו טהור ולכן לא יחרב לעולם. זה מובא באריכות בספר משכני עליון של הרמחל שכולו מוקדש לנושא הזה, גם במהלך האידאות שלבית ראשון היה חסרון שהיה כלל ולא פרט, ובית שני, ובית שלישי- כלל ופרט וכלל ולכן לא יחרב. זה הכוונה כולו אש.
דברי טומאה אינם מקבלים טומאה שנאמר כל דברי כאש, איך אפשר להידבק בשכינה שהרי אש אוכלה וכן הלאה. אז בית שלישי כולו אש. זה לא כפשוטו.
אנחנו נבנה והוא יהיה כולו אש. אע"פ שאנחנו בונים הוא יהיה כאש. אע"פ שיורדת אש מן השמיים צריך להביא אש מן ההדיוט.
ובאשר לשאלה השניה- האם יש לצפות לבניינו או לא? יכול להיות שהוא מן השמיים ואין לצפות לבניינו כי אין תנאים לבניינו. אין מספיק קדושה באומה. הרי אמרנו שהוא לא יחרב, אז אולי אין לצפות לבניינו. ואם הוא מן הארץ אז יש לצפות לבניינו- כדי שנתחיל לבנותו. צריך להתחיל לבנותו בזריזות כמו שאומר המאירי. צריך להבין מהי המילה לצפות. הרי אנחנו אומרים שיבנה בית המקדש במהרה בימינו. צפיה זה געגועים.
מובא בגמ' בנהדרים שאין לעשות חישובים מתי יבוא המשיח- כי אם תעשה חישובים אז תפסיק כבר לחכות, אלא צריך רק לחכות לו. ואומרת הגמ' שהקב"ה מחכה לביהמ"ק. ואם הוא מחכה ואנחנו מחכים אז מה הבעיה? אלא שמידת הדין מעכבת, שאנחנו לא ראויים. ואם היא מעכבת אז למה אנחנו מחכים? תשובה: שאנחנו נקבל שכר על זה שאנחנו מחכים. אדן שמחכה ואדם שלא מחכה- זה אדם אחר. זה אדם אחר של קדושה ורוחניות וכן גם במעשים.
האדמור הראיץ דיבר על זה הרבה שצריך לחכות לבית המקדש. ואמר 3 דברים: 1. צריך לחכות למשיח היום, עכשיו. 2. צריך להתנהג בהתאם למי שמחכה למשיח היום, הרבה עבירות אתה לא תעשה אם אתה מחכה למשיח היום. 3. אם כל עמ"י יתנהג כמי שמחכה למשיח היום- המשיח יבוא.
זה נקרא אצל הרב קוק- היצירה היוצרת. זו לא צפייה שעומדת ולא עושה כלום, אלא זו צפייה שיוצרת ואקטיבית. זה אדם שזה חסר לו ולכן הוא מצפה לזה. אך אם הוא לא מחכה אז זה לא חשוב לו. כמו אדם שמחכה שחברו יהיה בריא. והוא מחכה לזה כל הזמן. הגעגועים יש להם ערך. הגעגועים למשיח והגעגועים לבית המקדש. והגעגועים לחזור לא"י. 2000 שנה געגועים, ידענו שזה לא מחר, אבל בלי געגועים זה לא היה היום. געגועים לאדמת הקודש כתב מאמר כזה הסופר מפו. שהיה ממחדשי השפה העברית, הוא כתה עברית של תנ"ך, אך לא היה אפשר לדבר ככה. וכן היו כאלו שרצו לחדש כמו שפת חז"ל וגם ככה אי אפשר לדבר, ורק .. הצליח כי רצה שפה שמדוברת.
דבר שהיה ונעלם יוצר געגועים. היה בית מקדש ונעלם אז זה יוצר געגועים. זה פותר לנו עוד קושיא שאם היה בית מקדש ונחרב אז למה הקב"ה החריבו? אלא כדי ליצור אצלנו געגועים. וכן לדבי השאלה למה סילקנו מגן עדן שלכתחילה ישים אותנו מחוצה לו.
הרשימו יוצר את הגעגועים. והגעגועים הם בונים. אחרת זה לא קשור. גם אם אנחנו לא בונים את בית המקדש, זה חסר לנו ואנחנו מתגעגעים לבית המקדש.
אנחנו לא יודעים מה זה אז אנחנו מתגעגעים לזה אנחנו עוד יותר מתגעגעים לזה כי אנחנו לא יודעים מה זה. כמו בחור שמתגעגע להתחתן עם אישתו, אבל אתה לא יודע מי זאת? נכון אבל אני מתגעגע. התשוקה הפנימית היא מה שבסופו של דבר מביא את הדבר.
לכן השאלה הראשונה והשניה טובות אך הן לא קשורות אחת לשניה.
גם אם אנחנו לא יודעים מה זה בית המקדש אנחנו יודעים שזה חסר. בית מקדש זה חתונה עם הקב"ה, ומה שיש עכשיו זה אירוסין עם הקב"ה. זה הפגישות, השידוכים. מאז תחילת שיבת ציון זה פגישות ואח"כ אירוסין, וחתונה וילדים וכן הלאה. כך זה בשיר השירים.