עקירת יישובים - יאוש (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
קדימה! מטר אחר מטר!
[הרב שלמה אבינר]
שאלה: אני מיואש לנוכח המדיניות של עקירת יישובים. כל מה שבָּנִינו יורד לטמיון! שמא הלכנו בדרך לא נכונה?!
תשובה: הלכנו בדרך נכונה. לומר שהכל יורד לטמיון זו הגזמה וכפיות טובה. גם מהמדיניות הרעה, אין לפחד כלל אלא להתייצב נגדה בנחישות ולהופכה לטובה.
אך לגופו של עניין, יש צורך להבין פעם אחת ולתמיד את הסוד של קמעה קמעה. לפני כמאה עשרים שנה, כאשר החלה ההתעוררות הגדולה לציון, נחלקו האוהבים לגבי הדרך שבה נראה אור. אלו אמרו: יש לגאול את אדמות ארץ ישראל חלקה אחר חלקה, וכך נגיע אל המנוחה ואל הנחלה. ואלו אמרו: נקים מדינה, ובכך ממילא נזכה לכל הקרקעות ולכל האדמות. על שתי הדרכים, הציונות המעשית והציונות המדינית, יש לומר אלו ואלו דברי אלהים חיים. ושתיהן בנו יחד את בית ישראל.
הציונות המעשית היתה כולה רצופה מסירות נפש - מסירות שכבר התחילה זמן רב לפני כן. לא היתה פרנסה, לא היו בתים, לא היה מה לאכול ולעיתים אף לא היו מים לשתות. דבר אחד היה: מסירות נפש. הקימו יישוב אחר יישוב, קנו קרקעות מטר אחר מטר. ניהלו קרב עיקש על כל דבר. לפעמים הלך ולפעמים לא. הלך - ב"ה, לא הלך ניסו שוב, עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה, עוד שנים - עד שהצליחו. היסוד: מסירות נפש! לבסוף הצליחו. לא התייאשו אלא ניצלו כל הזדמנות, כל פתח. מרן הרב קוק מסביר שהציפייה לישועה כוללת פקיחת עין לארוב לכל הזדמנות לקדם את הגאולה (סידור עולת ראיה על "ומצפים לישועה"). לא נתנו להתיישב פה - התיישבו שם. פינו מפה - הקימו שם. לא נתנו הטורקים להקים בית אלא רפת - הקימו רפת, ובסוף הפכו אותו לבית. תפוס כל מה שתוכל! כך הביאו גאולה קמעה קמעה.
החפץ חיים מביא משל ביחס לאנשים הממאנים לנסות לשמור הלכות שמירת הלשון בטענה שממילא ייכשלו. אדם פנה בשאלה לרב - לקראת סוף תפילת שמונה עשרה, הוא מגלה לפתע שלא כיוון עד כה, מניין יקח כוח להתעורר עתה? השיב לו הרב במשל לילדה שעמדה בשוק עם סל גדול של ירקות, בא מרושע והחל לחטוף אותם ממנה, והיא עומדת אין-אונים ואינה יודעת מה לעשות. מרחוק צעק אליה פיקח אחד: "אל תמתיני שיחטוף הכל. הנה הוא חוטף, תחטפי גם את, וכל מה שיעלה בידך יהיה שלך"! כך , בתפילה, היצר חוטף ממך תפילה חטוף גם אתה. וכן בלשון הרע, היצר הרע חוטף ומנצח, חטוף גם אתה, וכל ימיך במלחמה נגדו (הקדמת "שמירת הלשון" ד"ה ושמעתי). וכך בעניין יישוב הארץ מאז ועד הנה.
גם אחרי קום המדינה נותרו קשיים, ואף אחרי מלחמת ששת הימים פעלנו ביש"ע בדרך של התעקשות של מטר אחר מטר. בהתחלה אישרו לנו רק כפר עציון - שיהיה! אישרו סדר ליל פסח בחברון בבית מלון - שיהיה! אחר כך התנחלות רק בממשל הצבאי - שיהיה! את גרעין אלון מורה הורידו מפה, עלה משם, הורידו משם, עלה מפה, ואחרי שמונה עליות, הוקם. בעפרה, אישרו רק מחנה עבודה ארכיאולוגי - שיהיה! הורידו חבל ימית - הקמנו חבל קטיף. כל מה שיכולנו לקחת, לקחנו. אסרו להקים יישוב, בנינו שכונה, אסרו שכונה - הסתפקנו בעוד בית. אסרו להוסיף תושבים - הפתרון היה גידול טבעי. אסרו התנחלות - הקמנו מאחז. אסרו יישוב אזרחי, התיישבנו בבסיס צבאי, או בהיאחזות נחל או בבית ספר שדה. לא נותנים לבנות עיר, סוללים כבישים. נקים מאה, יפלו חמישים - יישארו חמישים. העיקר קדימה! כל הזמן קדימה! ועכשיו יש ביש"ע מאות יישובים ורבע מיליון תושבים!
לא להתייאש! לא לחרף, לא לגדף, לא להיות ברוגז, לא להקים מאזן אימה, לא לעסוק בדיונים בדבר פינויים, לא לדבר על סירוב פקודה, אלא למשוך קדימה, תמיד קדימה! כמו קצין קרבי המסתער עם יחידתו ונופל לו חייל, הוא ממשיך; אם חסום מימין - הוא תוקף משמאל. קדימה! קדימה!
בגבורה ובאמונה, עוד מטר ועוד מטר! לא לריב עם צה"ל, לא לריב עם עם ישראל, להרוויח זמן, להוריד ראש. להנמיך פרופיל. וכל הזמן - קדימה! עכשיו עת מלחמה נגד אויבינו, אסור לריב בינינו. אדרבה, להוסיף אחדות ואהבה, עוד יותר אחדות ועוד יותר אהבה - וקדימה, קדימה!
לא להתייאש! לא לפקפק! לא לשאול "במה אדע כי אירשנה", שעל אלה זו הקפיד ריבונו של עולם. לא לצעוק, לא לגעור, לא לדבר לשון הרע! אלא להתקדם כמה שאפשר, ליזום, להיאבק, להוסיף גבורה ואמונה, להוסיף מסירות. לנסות כל דבר אפשרי. אם נופלים - לקום. וכל הזמן - קדימה!
לאהוב את המדינה. לא להיות כמו זבוב הנמשך ללכלוך, לחיות כמו פרפר הנמשך אל האור. האור גובר על החושך. לעשות תשובה כל הזמן. תשובה לכלל ישראל.ללמד זכות על הכלל. להוסיף יראת שמים, יראת שמים להיות מאוהב בעם היושב בציון - וקדימה!
לזכור שארץ ישראל נקנית בחשק ועמל (שפת אמת פרשת שלח). לזכור שאנו דור גדול, דור נפלא. לזכור שריבונו של עולם פועל נפלאות. לזכור ששום מאמץ אינו לשווא. אם אינו מניב פרי עתה, יניב לאחר מכן. גוש עציון נפל במלחמת השחרור על הגנת ירושלים. היה לשווא? חלילה! לכן הוקם ראשון אחרי מלחמת ששת הימים. צריך לשטוף את מוחנו בכל המחשבות הטהורות האלה וקדימה!
לא לשים לב לכל המחשבות של תהו והבל ושיגעון לעקור יישובים. לעמוד כחומה אנושית של רבבות נגד תוכניות אלה ובעד עמנו וערי אלהינו. וכל הזמן - קדימה! אנו מתקדמים! למרות כל המכשולים ולעומת כל הנחשלים - קדימה!
ק ד י מ ה !