שיעורי הרב שלמה אבינר

האם אדם יכול למכור את העולם הבא שלו?

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]

השאלה אם האדם יכול למכור את העולם הבא שלו כבר נשאלה בבית מדרשו של רב האי גאון. השיב רב האי גאון: "דברים אלו דברי הבל הם, שאין לסמוך עליהם, ואיך עלה על לב כי פלוני יקבל שכר על מעשים טובים שעשה חברו?! והלא הכתוב אומר "צדקת הצדק עליו תהיה" וכן "רשעת הרשע עליו תהיה" (יחזקאל יח כ). כשם שאין אדם נתפס בעוון זולתו, כך אין אדם זוכה בזכות זולתו. וכי מתן שכר של מצוה דבר שיישאהו אדם בחיקו ויכול להעבירו לזולתו?!" ומביא רב האי גאון הוכחה לדבריו מהגמ' במסכת סוטה (כא, א) – הלל ושבנא אחים היו. הלל עסק בתורה, ושבנא עשה עסקים. אמר שבנא להלל: נחלוק זכויות. יצא בת קול ואמרה: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו". כלומר, אי- אפשר לעשות הסכם כזה (מובא בשו"ת מהר"ם אלקשר ס' קא' ובאורחות חיים להר"א מלוניל ובתשובות הגאונים קושטא רע"ו).

בנוסף לרב האי גאון, גם רב שרירא גאון כתב שדבר זה בלתי אפשרי. לפי שאין מעלתו, גדולתו והנאתו של האדם מזיו השכינה אלא לפי מעשיו. אפילו כל צדיקי עולם יבקשו על אדם רחמים ויעשו מעשים טובים לזכותו, לא יועילו לו בכך מאומה.

אצל הנוצרים, דבר זה היה מקובל. אדם ביצע עבירה, הגיע לכנסיה, שילם כסף והכומר ביטל לו את העבירה. לכל עבירה היה מחיר אחר, תלוי מה הייתה חומרת העבירה. כך הכנסייה הלכה והתעשרה. עד שקמו הפרוטסטנטים ויצאו כנגד דבר זה.

עוד כתב רבי אברהם בן ר' חייא הנשיא בספרו הגיון הנפש (לב ע"א): "כל החושב על מעשה בנו ובני עמו שהם עושים בגללו אחר מותו ומתפללים בעדו, שהם מועילים לו. מחשבות בדויות המה ותוחלת שווא בעיני כל החכמים ולא מצינו בכל התורה מקום שנוכל להבין ממנו שמעשה החי בעולם הזה יהיה מזכה את המתים".

על דברים אלו יש קושיות ממספר מקומות בגמרא. נביא את חלקם ונתרץ:

1. קושיא: הגמרא במסכת סנהדרין (קד, א) שואלת: מפני מה לא מנו את אמון בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא, הרי הוא עשה הרבה דברים רעים? מתרצת הגמרא: מפני כבודו של בנו יאשיהו המלך, שהיה צדיק. כלומר הבן מזכה את האב, זה נחשב לאב זכות שהוליד בן צדיק. גמרא זו סותרת לכאורה את דברי הגאונים?.

בדומה לכך, מובא בגמרא מסכת קידושין (לא א) שבתוך י"ב חודש למות אביו, אומר הבן "הריני כפרת משכבו", משמע שהבן מקל את עונשו של אביו?.

תירוץ: כל זה דווקא בבן שהגיע להיות צדיק בזכות אביו. אביו שלחו ללמוד תורה. על ידי האב זכה הבן ולכן מזכה את אביו. אף אם האב ביצע עבירות, יכול להיות שהייתה לו תשוקה לתורה שלא הצליח לממש אותה והתוצאות הגיעו בבן שכן הצליח לממש תשוקה זו. על כן הבן מזכה את אביו.

2. קושיא: בבראשית רבה (צט', ט') על הפסוק מפרשת וזאת הברכה: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך" מוסבר: "שמח זבולון בצאתך", למה? "שיששכר באוהליך". שלך הן (-זכויות לימוד התורה של יששכר), שאתה מסייעו ליישב בהן". נראה מהמדרש הזה בבראשית רבה שזבולון מקבל זכויות מהלימוד של יששכר?

תירוץ: כוונת הדברים היא שיששכר לומד תורה בזכות התמיכה של זבולון. אין זה דומה למעשים טובים שאדם עושה כדי לזכות את חברו, שאז אין לחברו שום קשר למעשים אלו.

בנוסף, הרמ"א (יו"ד רמו, א) וה'שלטי גיבורים' מבדילים בין המצוות שהאדם כבר עשה- שאת זכויותיהן לא יכול לחלק עם חברו, לבין המצוות שהאדם יעשה ע"י שחברו יעזור לו לעשותן- שאת זכויותיהן יכול לחלוק עם חברו. זהו החילוק בין הסכם הלל ושבנא הנ"ל- שאינו תקף, לבין הסכם יששכר וזבולון- שתקף. הסכם הלל ושבנא היה על העבר ולכן לא הועיל. אחר שהלל כבר למד תורה לא יכול להיות שיבוא שבנא וייטול את השכר.

שאלה נוספת הקשורה לנושא היא האם מועיל שמדליקים נר לעילוי נשמת המת?

תשובה: המקור למנהג הדלקת הנר הוא לפני שהיה חשמל ואז היו מדליקים נרות כדי שיהיה אור בבית הכנסת ויוכלו ללמוד ולהתפלל שם. לכן בזכות שאדם היה תורם נר לבית הכנסת היה אפשר ללמוד תורה, זה דבר גדול.

אך בימינו שיש חשמל המאיר את בית הכנסת. אין זה מועיל שמדליקים נר נוסף.

אמנם "נר ד' נשמת אדם" (משלי כ כז), אך אין בהדלקת הנר שעושים היום הוספת קדושה וטהרה. יש גם מנהג להדליק נר לעילוי נשמת צדיקים, וכי רשב"י צריך שידליקו בשבילו נר?!.

לכן רק אם אני מדליק נר המוסיף עוד אור בבית הכנסת ובזכותי אפשר ללמוד תורה ולהתפלל – ייתכן שזה מועיל לזכותי, אך גם זה לא ברור.

הגר"א לא חיזק את המנהג להדליק נר נשמה ביום היארצייט (עיין תשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך א' תשב').

מעשה נוסף שעושים הוא להגיד שלימוד התורה שלי יהיה לעילוי נשמת פלוני אלמוני שאיני מכירו. לא ברור שזה מועיל. אם מדובר באחד שלימד אותי תודה, אז הלימוד תורה שלי עכשיו זה שלו, זה מכוחו, אז גם אם איני אומר במפורש שהלימוד שלי לעילוי נשמתו, זה יהיה לעילוי נשמתו.

כתוב שהאדם "עתיד ליתן דין וחשבון" – דין זה מיידי וחשבון זה הריבית. כלומר, ירבעם בן נבט עבד עבודה זרה והחטיא את כל העם בעבודה זרה. על כך שעבד עבודה זרה קיבל עונש – זה הדין. ועל כך שהחטיא את עם ישראל במשך דורות גם כן נענש – זה החשבון. על כל עבודה זרה שנעבדה היא נענש. כך גם בזכויות: אם לימדתי תורה מישהו, בכל פעם שהוא ילמד אחרים את אשר לימדתיו, אקבל על כך אחוזים.

אפילו אם האדם הזה לא לימד אותי תורה, אבל על ידי שהסתכלתי על אישיותו הוספתי מידות טובות ועכשיו אהיה אדם יותר טוב- זה יפעל לעילוי נשמתו. כי זו השפעה עקיפה שלו עליי.

ה'ספר חסידים' (סי' תרה) דן גם הוא בנושא מכירת עולם הבא. בסוף הספר (בהוצאת מוסד הרב קוק) יש קונטרס "חסדי עולם" של הגאון ר' ראובן מרגליות שם הוא מרחיב בנושא ומביא קושיות נוספות.

מכל מקום, כל הקושיות אינן מזיזות את דברי שלושת הגאונים הנ"ל, שדבריהם דברי קבלה. לפעמים אין הלכה כדברי ראשון מסוים, כי שכח גמרא מסוימת, אבל על הגאונים כמעט שאין אומרים כך, כי דבריהם דברי קבלה.

לסיכום, צריך להתאמץ ולא לסמוך על מישהו אחר שיתאמץ בשבילך. כל אחד יקנה את עולמו על פי מעשיו.

• פורסם בשאילת שלמה 324