שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

נוהל חניבעל (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

נוהל חניבעל

בצבאנו נהוג נוהל חניבעל, באופן רשמי או לא רשמי כבר זמן רב. כלומר אם יש חטיפה, יש לפעול נגד החוטפים בכל דרך אפשרית כדי לסכל את החטיפה, כולל ירי לעברם, גם בסיכון גבוה לפצוע או להרוג את החטוף עצמו. אגב, חניבעל היה מלך קרתגו שהעדיף להרעיל את עצמו מאשר ליפול בידי הרומאים.

גם במבצע צוק איתן, סגן איתן שנכנס בגבורה עילאה למנהרה כדי לחלץ את מפקדו החטוף, נתן הוראה שאם מזהים משהו, יורים, גם מתוך חשבון שעלולים גם לפצוע אותו או להרוג אותו. וכן צה"ל הפעיל ירי כבד כדי למנוע את בריחת החוטפים.

כמובן שזה נוהל קשה נפשית, רבנים ומחברים שונים הביעו הסתייגויות שונות (עיין "נוהל חניבעל על פי ההלכה" לרב אלעזר גלדשטיין, תחומין לא 157. אתיקה צבאית יהודית 222 ועוד), אך בעניין הזה הצבא הוא שצודק. חיי אדם לא פחות חשובים לו מאשר לאנשים אחרים, אדרבה, מאוד חשובים, ועבורם הוא מוסר נפשו יומם וליל. נכון שקשה מאוד לאביו ולאמו של החטוף לשמוע על נוהל חניבעל, אך אין לבלבל את היוצרות, כי אי אפשר לנהל מדינה על פי הלב הרגש של הורים אלא על פי שכל מערכתי. ובזה צה"ל צודק.

אכן מרן הרב קוק הסביר במאמרו הגדול על סמכות המלוכה במיוחד והשלטון בכלל, שהלכות פיקוח נפש הינם שונות אצל הפרט ובדיני המלכות (שו"ת משפט כהן סי' קמד עמ' שטו-שטז). במוסר מדיני חטוף הוא יותר מסוכן מאשר מת. מת זה אסון, חטוף זו טרגדיה. הוא שובר את המורל הלאומי ואת רוח הלחימה.

באופן עקרוני אין משא ומתן עם מחבלים, ואם כבר יש, אז יש לקיים את הכלל התלמודי שאין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן (גיטין מה א), כמו שבזמנו פדינו את שמואל רוזנווסר תמורת מחבל אחד, על פי מיטב המסורת המתמטית 1=1. אך בימינו פודים חטוף כנגד 10, או 100, או 1000, וכידוע מחצית המחבלים שוב מעורבים ברצח, לכן מלבד שבירת המורל, שחרור חטוף תמורת מחבלים מהווה סכנה לשאר האזרחים.

נכון שכל חייל יקר לנו, אבל במהותו צבא דוחה פיקוח נפש, תמיד צבא מסתכן, חייל מסתכן, קצין מוביל חיילים למשימות מאוד מסוכנות, ולפעמים משימות שכמעט בטוח או אפילו בטוח שאף אחד לא יחזור חי (עיין מנחת חינוך מצווה תכה. שו"ת משיב מלחמה להגר"ש גורן ג רעג-רעד). צה"ל מוכן להסתכן למבצע צבאי לשחרר חטוף (עיין שו"ת יביע אומר י חו"מ ו על מבצע אנטבה).

ועיין מאמרו של הגר"ש גורן בספר תורת השבת והמועד (עמ' 404-391) שמצדיק גבורת אנשי מצדה שהתאבדו כדי לא לשבור את המורל הלאומי. וכן הוא מצדיק את שאול שנפל על חרבו מאותה סיבה, כשיטת המהרש"ל, שכך היה צריך לנהוג לכתחילה. הגר"ש גורן פוסק שם שחייל החושש שתחת עינויים יגלה סודות צבאיים שיסכנו חבריו, עליו להתאבד. בימינו זה לא שייך, אך כך העיקרון.

ולנצי"ב יש שיטה מיוחדת שאין בכלל לא תרצח במלחמה, בהעמק דבר על הפסוק "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (בראשית ט ה. וראה דברים כ ח), אבל נודה שזה חידוש גדול, כפי שכותב הגרש"י זוין בספר לאור ההלכה (עמ' יז-יח) בפרקים על מלחמה.

זה הכלל, בצבא אין קובעים על פי חשבון מידי לבדו, אלא גם על פי חשבון מערכתי וארוך טווח. נכון שמעיקר הדין ענייני פיקוח נפש נדונים על פי "כאן ועכשיו", אבל לגבי פדיון שבויים כבר תקנו חז"ל שלעיתים אין לפתור בעיה עכשווית בגלל השלכות עתידיות, משום "תיקון העולם"(גיטין שם).


  • פורסם בשאילת שלמה 351