מצפים לישועה (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
מצפים לישועה
[הרב שלמה אבינר]
יש יהודים מוטרדים מאד מהמצב המדיני שלנו ושואלים את עצמם - מה יהיה.
בדיוק על כך יש מצוה שנקראת: ציפייה לישועה. ביום הדין, נדרש האדם להשיב על כמה שאלות שאחת מהן "ציפית לישועה?" (שבת לא א). מהו טיב שאלה זו? מהי ההשקעה הרוחנית והמוסרית בציפייה לישועה? הרי מי אינו מצפה לישועה? מי אינו מעוניין שיבוא משיח היום ויגאלנו מכל צרותינו?!
ובכלל מה המקור בתורה לכך שיש לצפות לישועה? רבי משה מקורביל משיב על כך בספרו הסמ"ק (ספר מצוות קטן): הצפיה לישועה כלולה במצוה "אנכי ד' אלהיך". היא חלק מאמונה בד'.
אמונה בד' אינה רק להאמין שיש אלהים, אבל הוא עזב את הארץ, אלא היא כוללת אמונה בהשגחה אלהית, שד' מנהיג את ההיסטוריה ואת העולם. ד' הוא בעל הבית של ההיסטוריה ולא מלכי ארץ. ריבונו של עולם הוא המושיע אותנו.
איפה מוזכר כל זה באותו פסוק? "אשר הוצאתיך מארץ מצרים". זאת השאלה הידועה ששאל רבי אברהם אבן עזרא את רבי יהודה הלוי: למה לא כתוב 'אשר ברא שמים וארץ' אלא 'אשר הוציא ממצרים' (פירושו על התורה שם, וכן בספר הכוזרי).
כי משם אנו למדים שד' הוא גואל חזק בתוכנו. הוא משגיח עלינו, מנהל את ההיסטוריה. כשם שהוא הוציא אותנו ממצרים - כך הוא יגאלנו לעתיד לבוא. הכל גאולה אחת נמשכת כדברי מרן הרב קוק בספרו אורות. ציפייה לישועה היא חלק מהאמונה בד', שהוא המנהיג ומסדר את ההיסטוריה , לא רק כשיש נסים, אלא גם כאשר אין נסים. כמו שתופעות פיסיקליות, ביולוגיות, אסטרונומיות, מכניות - אנו אומרים שד' הוא העושה, ולא רק "שמש בגבעון דום" הוא מד', אלא גם מהלכם של כל הכוכבים במסילותיהם. לא רק רפואה נסית היא מד', אלא גם חיי יום-יום, "אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת"; לא רק המן מן השמים הוא מד', אלא גם על הלחם הצומח מן האדמה אנו מברכים "המוציא לחם מן הארץ". אלו הם "נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים, הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך כי מעולם קיווינו לך". גם נס וגם טבע הם מד'.
אך לא בעולם בלבד, אלא גם בהיסטוריה כן הוא. המהפכות הנסיות ההיסטוריות הן מד'. אבל גם היום-יום שמתגלגל על פי סדריו, על פי נטיית לב מושלים, על פי מהלכים של רוח לאומים - כל זה שייך לסדר ההנהגה האלקית.
אנו יודעים ומבינים שלא אלמנה היא ההיסטוריה, לא יתומה ולא נעזבה היא ההיסטוריה אלא ד' הוא שמנהיג אותה.
לכן אין מה לדאוג שמא נעזבנו ושהדברים לא יסתדרו. הם יסתדרו, כי אל גואל חזק בתוכנו.
שמא תאמר: עינינו רואות שהכל מסתבך. נראה כאילו הגאולה נעצרה ונסוגה אחורה.
וכאן בדיוק התשובה לשאלה הראשונה: מה הגדלות להיות מצפה לישועה? מי אינו מצפה? - אלא גם כאשר נראה שהעניינים מתגלגלים בכיוון הפוך, אנו עדיין מאמינים בתוך ה'הפוך' הזה. דרך הכביש העוקף הזה, ד' מקדם את הגאולה. כך מסביר מרן הרב קוק בפירושו על הסידור ביחס
לביטוי "ומצפים לישועה" שבשמונה עשרה. הדוגמא היא יציאת מצרים, גם אז לא הכל זרם חלק. משה הודיע לעם: הגיע זמן גאולתכם. העם התלהב והאמין. אז אמרו משה ואהרן אל פרעה: שלח את עמי. אבל פרעה הודיע: איני מכיר את האל שהנכם מדברים בשמו ואיני שולח אף אחד. אדרבה, כדי שלא תעלו על הדעת את כל המחשבות האלה, תִכבד העבודה על האנשים. העם נאלץ בעקבות כך לקושש קש ותבן, השוטרים אצים, והעם בסבלו בא בטענות אל משה ואהרן: עוד החרפתם יותר את המצב ונתתם חרב ביד שונאינו! ויאמר משה אל ד': נשלחתי להציל, ולא רק שלא הצלתי, אלא עוד החמרתי (סוף פרשת שמות). ד' משיב לו: צריך סבלנות, הדברים יסתדרו אך לא מיד, זה יקח זמן (רש"י תחילת וארא).
בכל זאת נותרת שאלה כדברי הרמב"ן (סוף פרשת שמות): הרי משה רבנו ידע מראש: "כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך" (שמות ג יט). אם כן, מה התמיהה בכך שנתקלו בסירוב. תשובה: משה רבנו אכן ידע שעלולים להיות מעצורים בדרך, אבל קרה גרוע יותר, נסיגה, המצב הדרדר, ועל כך ד' לא הודיע מראש…
זה עתה התברר, שבמהלך הגאולה יתכן הסתר. יש מדרגות ויש הסתר המדרגה.