מי קובע מה קורה בעולם- ד' או האדם? (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
אם נאמר שד' קובע, אז בשביל מה אנחנו מתאמצים, הרי ד' כבר קבע מה יהיה? אם ד' גזר שהחולה יתרפא, למה הרופא צריך לעמול? ואם נאמר שהאדם קובע, אם כן, הנחנו את גורל העולם בידי שרירות ליבו של האדם והכול הפקרות ובלגן?
ד' קובע והאדם קובע. איך יתכן ששני הדברים מסתדרים ביחד? דנו בזה הרבה מן הראשונים והאחרונים. ישנן כמה תשובות לדבר, אבל התשובה הפשוטה ביותר היא שד' מגלגל זכות ע"י זכאי ומגלגל חובה ע"י חייב (שבת לב, א). כלומר, ד' מחליט על המטרות ואנחנו מחליטים על האמצעים. ד' מחליט שהחולה הזה יתרפא - והרופא מחליט שזה הוא שימסור את נפשו לרפא אותו. או שד' מחליט שהחולה הזה ימות, והרופא הזה עשה את עצמו פושע ובגללו החולה מת. הדוגמה בגמרא היא מהדין עשיית מעקה לגג. כתוב בתורה: "כי יפל הנפל ממנו" (דברים כב, ח).
אך בוודאי שייפול הנופל, וכי מי ייפול, הלא נופל? אלא אומרים חז"ל: אם הוא נופל סימן שנגזר עליו שהוא ייפול. הוא היה כבר "נופל" עוד לפני הנפילה. אבל אם נגזר עליו שייפול אז למה אני צריך לעשות מעקה לגג? לכאורה, אם נגזר שייפול הוא ייפול אפילו עם מעקה, ואם נגזר שלא ייפול הוא לא ייפול אפילו אם אין מעקה? אלא, עונים, ד' גזר שייפול בין אם יש מעקה ובין אם אין מעקה. אבל אם נפל ועשית מעקה, אתה בסדר גמור. אבל אם נפל ולא עשית מעקה – אוי ואבוי לך, כי אתה החייב שדרכו גלגלו את החובה.
עוד דוגמה לכך שמגלגלין חובה על ידי חייב, מובאת בגמרא (מכות י, ב) בביאור המשל הקדמוני: "מרשעים יצא רשע" (שמואל א, כד, יג): שני אנשים, אחד הרג בשוגג והתחייב גלות לעיר מקלט ואחד הרג מזיד והתחייב מיתה. אבל לא היו עדים לא לזה ולא לזה. מה עושה ד'? מזמנם לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג מטפס בסולם ונופל בשגגה על זה שהרג במזיד והורגו. יוצא שההורג במזיד נהרג - שזה מה שמגיע לו. וההורג בשגגה הרג אדם בשגגה וכולם ראו, כי הרי זה פונדק, ולכן הוא יגלה לעיר מקלט, כמו שגם לו מגיע.
כמובן, גם מגלגלין זכות עלי ידי זכאי. אמרו במסכת אבל רבתי (פרק ח), אל תחשוב שלולא משה רבנו לא הייתה יציאת מצרים, אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי. כתוב בהגדה של פסח: "אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח". אבל בוודאי שהיה שליח להוציא את ישראל ממצרים, הרי משה רבנו היה שליח?! אלא - אל תחשוב שהכול תלוי בשליח. אילו משה רבנו לא היה מוציא אותם, ד' היה מוצא שליח אחר. כך גם אמרו חז"ל: התורה הייתה חייבת להינתן לעם ישראל. וכי בלי משה רבנו לא הייתה תורה? לא, לולא משה רבנו, ד' היה מוצא שליח אחר. כך ד' היה מצילנו מהמן הרשע, גם לולא מרדכי ואסתר. זה אפילו מובא במקרא מפורש במגילת אסתר (ד, יד): "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".
כך הדין בצדיקים וכך הדין גם רשעים. לולא פרעה היינו משתעבדים בדרך אחרת. וכן ביחס לנבוכדנצר, אם לא הוא – אז מישהו אחר היה מחריב את בית המקדש. לד' יש הרבה שליחים, הרבה נחשים והרבה עקרבים.
שאלה: אם כן, למה נענשו המצריים על שעינו את עם ישראל, הרי הדבר כבר נגזר משמיים (בראשית טו, יג): "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה"? אומר הרמב"ם שכל מצרי שעינה את ישראל לא עינה אותם בגלל שד' הכריח אותו לענות, אלא בגלל שהוא רצה והחליט לענות את ישראל (רמב"ם, הלכות תשובה ו, ה). ואם תתהה: ומה יקרה אם אף מצרי לא היה רוצה לענות, איך אז תתקיים הגזירה? נאמר לך לא לדאוג, לצערנו, כשיש צורך לעשות רע לעם ישראל או בכלל רע בעולם - תמיד יש הרבה מתנדבים. ברוך השם, גם כשצריך לעשות טוב תמיד יש הרבה מתנדבים, "כי לא יטש ד' עמו ונחלתו לא יעזב" (תהלים צד, יד).