מדברי רבותינו הגדולים על הנצרות (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
מדברי רבותינו הגדולים על הנצרות
[מ"באהבה ובאמונה"]
רמב"ם (הלכות מלכים יא ד. מהדורת רמב"ם לעם):
אף ישוע הנוצרי, שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר (יא ד): ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים דברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ד' (רמב"ם, הלכות עבודה זרה ט ד. מהדורת הר"י קאפח(. הנוצרים עובדי עבודה זרה הם, ויום ראשון יום אידם הוא.
רמב"ם (פירוש המשניות עבודה זרה א ג. מהדורת הר"י קאפח): ודע שזו האומה הנוצרית הטוענים טענת המשיח לכל שינויי כתותיהם כולם עובדי עבודה זרה.
רבינו הרב צבי יהודה הכהן קוק (לנתיבות ישראל א סא):
מאז ועד הנה ההתיחסות הרוחנית ההערכה הדתית וההודאה באלוהותו, של אותו "פושע ישראל שעשאוהו נכרים עבודה זרה" (אגרות הראיה, אג' שעה), שהיא ההפנאה מן תוקף נצחם האלהי של ישראל אל אותו אל זר ומתנכר במקומו היא היא המומרות הגמורה בכל תוצאותיה.
---
הקריאה "בשם אלהים" וההסתה והדחה האומנותית של אכזריות בזויה ופושעת זו, היא אך מוסיפה להבליט את כל שפלות טומאתה. כל אותם פיתויי החלקות של "אהבת ישראל" המלווים אליה, מצטרפים אל כל פיתויי השמד של כל המיסיונרים והמומרים שעמדו עלינו ונתנסינו בהם בכל הזמנים.
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק (אגרות הראיה, ח"ד א סא):
המסיתים, זאת היא צרת ארץ ישראל בכלל וצרת ירושלים העתיקה בייחוד. ההסתה, ציידת הנפשות, היא מתמדת בפעולותיה המזיקות לנו זה שנים רבות ותקופות באה"ק ובעיר הקודש.
---
אז בימי צרה וצוקה עמדו אבותינו ורבותינו הקדושים כחומת ברזל, להציל את הנפשות החלושות העלולות להיות הולכות לטמיון ע"י אמצעי ההסתה הבדוקים לבעלי מלאכה זו, ובאיסורים חמורים מאד הזהירו את העם להרחיק את דרכו מעליה ולא יקרב אל פתח ביתה, שלא יהנה מטובתה, ולא ילחם במנעמיה (= לא יקח לחם מנעמיה). הודיעו והזהירו על המוות אשר לנשמה הישראלית בסיר הבשר.
ולא בנזיד העדשים שהם מקריבים לפני הכושלים הללו, להיות להם כדגן אשר במצודה לאחוז על ידו יונות פותות. היו ימים אשר היה קשה בירושלים ובא"י בכלל, למצוא עזרת רופא ואמצעים של רפואה, ובמסירות נפש ברחו אבותינו בני א"י מלהילכד בפח המסיתים גם כאשר הגיעה הצרה עד הנפש, ובמסירות נפש אמיתית עמדו על חייהם האמיתיים ועל חיי עם ה' כולו והתרחקו מהם ומטובותיהם.
והנה עתה, רבותי ואחי האהובים, העיניים נחשכות מראות, כי התחילה הפרצה המגואלת הזאת להראות בירושלים, אשר אמנם יחידים המה המנבלים את עצמם עד לידי מדה זו אבל אם לא נמהר לתן על אלה חלושי הנפש בקול רעש גדול, הנה הם מרחיבים את הפרץ, על ידי מה שאחיהם לומדים ממעשיהם ובשביל רווח קטן של כסף נמאס, של הזלת סמי המרפא, או בשביל איזה דמיון נתעה ליחס גדולות דוקא לרופאיהם, בזמן שב"ה נמצאים כעת עמנו מאחינו רופאים מומחים, ומציאות של סמי מרפא בתכונה טובה ומספיקה, בעבור טובה דמיונית קלת ערך זו, מרהיבים עזות היחידים הללו, ומבזים עצמם את אמונתם הקדושה ואת עמם, ומשכימים לפתחיה של ההסתה בשפלות נפש נוראה.
ומאלה אשר מלאים הצטדקות כשמוכיחים אותם ומדברים עליהם על גודל עוונם, וחומר חילול השם שיש במעשיהם, מתפרצת היא מחלת השמד כארס נחש, והם הם הערבים על כל נפש אבודה והולכת לטמיון, ע"י מה שהם מקררים את היורה של האיסור הנורא הזה, של ההשכמה לפתח ההסתה, וההנאה מאיסור הנאה האיום הזה, שהוא כרקב לבית ישראל, וערבים הם האנשים הללו בעד כל הפעולות השמדיות העלולות לצאת ע"י ההתקרבות השפלה הזאת
---
הלא הקולר תלוי גם כן בצווארם של אלו הנטפלים לדבר עבירה, שעונשם שוה לעוברי עבירה עצמם.
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק (שמונה קבצים. קובץ ה נז):
מהרשעה ודעותיה אין לקחת שום עזר וסיוע, אפילו מדברים הטובים שבה. מהרעיונות הנראים ומסכימים להתוכן הטוב והקודש שנמצאים באוצרה צריכים להיזהר. הארס המתדבק טמון הוא בעומק התוכי שבכל הגה מחשבה והרגשה שממקור משחת זה הם יוצאים. ודוקא על ידי ריחוק ותיעוב, על ידי ההסכמה המוחלטה שלא ליהנות ולקבל שום טובת הנאה מכל אוצר הכיעור, דוקא בזה מתאמץ הרצון, מתברר השכל, מתחזקת התכונה הטובה, וכל הנגזל ונעשק מעצמו חוזר למקורו, וישראל עושה חיל.
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק (אגרות הראיה, ח"ד' א רעז):
וע"ד היחוסים, שהספרות המודרנית שלנו בחלקה מתייחסת לאותו המצר שיצא מגבולנו ונהפך לנו לרועץ, אחשוב לנכון להודיע לכבודו מה שאמרתי בתור תשובה לאחד מהמלומדים הנוצרים, שאם יעשה איש אליל של זהב נפגש אותו תמיד בהפסוק שקץ תשקצנו, עד אשר יבטל העובד את האליל, אז יכול הערך של המתכת לשוב אליו גם בעינינו, וכאשר עשתה האליליות המחודשת את האיש לאליל, ואנחנו כל כך סבלנו על ידי זה, והננו עומדים בתוקף התנגדותנו הנצחית לעומת האליליות הזאת, לא נמיר את הקריאה של שקץ תשקצנו בשום מושג אחר כי אם אחרי שזאת האנושיות בעצמה תבטל את האליליות של אליל זה ותודה בפומבי על האמת הגדולה שלנו; – ורק אז בזמן המאושר ההוא יוכלו להיות באים סופרינו לספר על דבר איזו הערכה חיובית מהאישיות הזאת, אבל דווקא אז ולא עתה.
- פורסם בשאילת שלמה 310
==
==