מבצע עמוד הענן בחבל עזה
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
מבצע עמוד הענן בחבל עזה
פעם שאל אותי חבר: כיצד אתה יכול לחשוב שעכשיו זה אתחלתא דגאולה, הרי עדיין יש מלחמות!
השבתי לו בשאלה: האם אתה יודע מהי ההגדרה של אתחלתא דגאולה?
הוא השיב שאינו יודע.
שוב שאלתי אותו: אולי אתה יודע היכן אתחלתא דגאולה מוזכרת בגמרא?
השיב שגם זאת הוא לא יודע.
אז פתחתי לו את הגמרא במגילה יז, א ששם רשום: "מלחמות נמי אתחלתא דגאולה היא" - מלחמות זה גם התחלת הגאולה.
כיצד הגמרא אומרת שמלחמות זה אתחלתא דגאולה, הרי בוודאי השלום הוא האידיאל הגדול, אז איך פתאום מלחמה הפכה לאתחלתא דגאולה?
התשובה מאוד פשוטה, והיא מהי החלופה, מה האלטרנטיבה למלחמה? לצערנו, האלטרנטיבה למלחמה היא לא השלום, אלא פוגרום, שהרי בכל דוד ודור קמים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם. עכשיו, הקב"ה מצילנו מידם דרך שלוחו הנאמן – צה"ל. אסור לנו להיות נאיביים, יש לנו אויבים, כמו שאומר המהר"ל בפירושו על ההגדה לפסח "גבורות ד'" בפיסקה: "לבן ביקש לעקור את הכל": דע שיש לנו מתנגדים, לא מתנגדים רגילים שמתנגדים בגלל סיבה מסויימת, שאז יש תקווה שאם פותרים את הסיבה הם לא יתנגדו יותר, אלא הם מתנגדים בצורה עקרונית לעם ישראל. לדוגמא: מה עשינו רע למצרים?! אדרבה, יוסף הצדיק הציל אותם מרעב. אז למה הם שונאים אותנו? כך יש עוד הרבה עמים שלא עשינו להם דבר רע, ובכל זאת הם שונאים אותנו, לא בגלל איזו סיבה, אלא התנגדות עקרונית.
הרמב"ם מסביר באגרת תימן, שבאמת השנאה הזו היא מלחמה נגד רבש"ע, כמו שנאמר: "הקמים על ד' ומשיחו". מובן מאליו שאי אפשר להילחם נגד רבש"ע, אז נלחמים נגדנו (עיין תהילים פרק ב) .
יש לנו אויבים, אבל לא מהיום. גם בגלות היינו כבשה בין שבעים זאבים, ובנס נשארנו בחיים, אך הכבשה סבלה, נשכו אותה ופצעו אותה בלי סוף, היא עברה אין סוף צרות וייסורים, ועכשיו הכבשה קנתה רובה, וכשהזאבים באים לתקוף את הכבשה, הכבשה מוציאה את הרובה ויורה בהם. אמנם זה לא היה התכנון הראשוני של הזאבים, אך זה המצב, המציאות השתנתה. עכשיו כשבאים להרוג אותנו, אנחנו מתגוננים. זה דבר ליגיטימי.
צבא הגנה לישראל – כשמו כן תהילתו, הוא לא צבא תקיפה אלא צבא הגנה. אנחנו לא תוקפים אף עם, אנו לא כובשים עמים אחרים, אנו רק דואגים למשך קיומינו. בגלות הגויים תקפו אותנו, היינו "כצאן לטבח יובל", ועכשיו ב"ה קמנו לתחייה, אנו חוזרים לגבורה הראשונה שלנו, גבורת אבותינו שהיו אנשי מלחמה.
אברהם אבינו היה איש מלחמה, וכן יעקב אבינו שאמר (בראשית מח, כב): "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי", וכן משה רבינו שניהל את המלחמה נגד סיחון ועוג, ובעצמו הרג את עוג, וכן יהושע בן נון שגם למד ולימד תורה "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע", וגם כבש את הארץ, וכן דוד המלך שגם כתב את ספר תהילים וגם היה איש מלחמה. כיצד כל האנשים הקדושים וטהורים האלה היו אנשי מלחמה הרי עדיף השלום? אלא שלא הייתה ברירה, הם יכלו או להלחם או שיתקפו אותם.
הרמב"ם קרא לספר שלו: הלכות מלכים ומלחמותיהם, וביתר דיוק, בגירסה הלא מצונזרת: הלכות מלכים ומלחמות. למה מצונזרת? כי אם היה כתוב הלכות מלכים ומלחמות, זה רומז לכך שאנחנו, עם ישראל נעשה מלחמות. לכן זה צונזר כדי לומר שפעם עשינו מלחמה נגד הגויים הרעים – מלחמותיהם – אבל עכשיו, כשכל הגויים חמודים, לא נעשה עוד מלחמות.
לצערנו גם עכשיו צריך לעשות מלחמה, וב"ה אנחנו יודעים איך להלחם. כל ישראל מבין שזו מלחמת הגנה, ולכן כולם לוחמים. אין דבר כזה לצאת למלחמה אם רק חלק מהעם רוצה. יש דברים שאפשר להחליט לפי חלק מהעם, אך מלחמה אינה גזאת, מלחמה עושים רק בהסכמת כל העם. לכן אנו יוצאים למלחמה רק "בלית ברירה", מלחמה שכל העם ניצבים מאחריה: דתיים, חילונים, חרדים, אשכנזים, ספרדים, ימניים, שמאלניים, כולם כאיש אחד בלב אחד.
אשריך ישראל. חזק ואמץ.
- פורסם בשאילת שלמה 254