למה הקב"ה ברא אותנו (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
שאלה: למה הקב"ה ברא אותנו בכלל?
תשובה: כל השאלות למה הקב"ה יש 2 ניסוחים לשאלה הזו, כמבואר בנפש החיים- מצידו או מצידנו. כל שאלה על הקב"ה זה ככה. אוביקיטיבי או סוביקטיבי.
משל למה הדבר דומה? אמרתי פעם יש הקדמה למסל"ש ויש הקדמה לפני יהושע. כתוב בה. למסל"ש כתבתי את הספר הזה כי הוא חשוב מאוד שאנשים לא לומדים תורה ולכן חשוב מאוד ללומדו. ובהקדמה לפני יהושע מובא- שאני כותב את הספר כי ביתי נשרף ונדרתי לה' שאם לא אשכח את כל לימודי אני הוציא את הכל בספרים..(בערך) אם אתה לא יודע את ההקדמה למסלש אתה עלול להחמיץ את כל התועלת של הספר הזה. אך אם אתה לא יודע את ההקדמה לפני יהושע זה לא גורע במאומה את הבנת הפני יהושע. השאלה למה המסלש כתב את הספר- זה מצידנו. והפני יהושע- זה מצד המחבר. הוא לא הסביר מה מיוחד בפירוש שלו על פני שאר הפירושים, אלא רק הסביר למה הוא כתב את הספר.
כשאנו שואלים שאלות- למה הקב"ה עשה את העולם וכן הלאה, זה לא בבחינת הקדמת הפני יהושע- מה המניעים הפסיכולוגים של הקב"ה אשר גרמו לו לברוא את העולם. אלא השאלות האלו הם בחינת ההקדמה של המסלש- מה אני לומד, מה אני צריך להבין מזה.
כך מובא בספר- ולכן כשאנחנו שואלים את השאלות האלו מצידו- מה הוא צריך את העולם. לא רק שאין לנו תשובה, אלא שהשאלה היא חירוף וגידוף. אלא שאנו שואלים על עצמנו, מה יוצא לנו מזה. מה אני צריך את העולם?
זה מוסבר במסלש פרק א'- להתענג. התשובה הזאת להתענג על ה' יש בה קושיא: כי להתענג זה אגואיסטי.
באוה"ק ג שואל הרב על זה: מה אני אגואיסט להתענג על ה' והרב נותן עליה 7 תירוצים. ולכן אנחנו נביא התירוצים של הרב קוק בדברי הרמח"ל. וננסח מחדש במקום להתענג על ה'- להדבק בה', וזו כבר מצווה. עכשיו אנחנו נומר שהמצווה של דבקות בה' היא מצווה אשר כוללת את כל המצוות. כי כבר חזל שאלו איך אפשר להדבק בה' שאש אוכלה הוא? אלא הדבק במעשיו "מה הוא רחום אף אתה רחום". יש 3 דרשות של חזל בזה- להדבק במידותיו.. להדבק בתלמידי חכמים. ולהדבק בארץ ישראל. 3 אלו הם דבקות בה'.
אם כן, העולם נברא כדי שתהיה לנו דבקות בה'. דבקות בה' היא מצווה כוללת והיא גם עונג- התענגות.
המלאכים הם דבקים בה' אך זה לא בחירי, והאדם דבק בה' וזה בחירי. קשה לנו להיות דבקים בה'. מלחמה פנימית עם היצר הטוב והיצר הרע, עם הנפש הבהמית והנפש האלוקית.
ולמה הקב"ה צריך שנהיה דבקים בו? שוב שאלה כפי שהסברנו שעצם השאלה היא חירוף וגידוף. זה בכלל לא שאלה. יש מקום שעומד בשאלה, אך יש מקום שאפילו לא עומד בשאלה.
אנחנו דבקים בה' ע"י המצוות. לא שהמצוות הם אמצעי לדבקות בה'. שאם אתה אומר שהם אמצעי- אז ישנה קושייא- שאפשר אולי לעקוף אותם ולהגיע ישר אל המטרה. תירוץ- אמצעי זה לא אמצעי טכני. כאילו אני אגיד- איך אהיה ת"ח? אלמד הרבה גמ'. לא בזה עצמו שאדם לומד הוא נעשה ת"ח. וזה לא אמצעי, אלא שזה המטרה, אך לא בזה שאתה לומד אתה ת"ח, שצריך הרבה ללמוד. אדם לומד ולומד ולומד עד שהוא נעשה ת"ח. וכך אדם עושה מצווה ועוד מצווה עד שהוא דבק בה'. הבעיה היא שאין אנחנו דבקים באמצעי כמו שאנחנו דבקים במטרה. זה מה שנקרא בא.
התשובה- אין טעם העץ כטעם הפרי. עד שנגיע לעתיד לבוא שיהיה טעם העץ כטעם הפרי. נרגיש באמצעי את המטרה. נרגיש עוד דבקות ועוד דבקות. אנחנו לא מדברים על אמצעי כמו פיגומים. שצריך לבנות אז שמים פיגומים, נגמר השיפוץ מורידים אותם. זה לא כך. המהר"ל בתחילת נתיב התורה- "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה"- אם הוא גדול בגלל שהוא מביא למעשה- אז יוצא שהמעשה יותר גדול? אלא שאתה לא מבין מהו האמצעי המדובר כאן. האמצעי כאן הוא הסיבה, והמטרה היא התוצאה. המצוות היא הסיבה, והמצוות מביאות דבקות אלוקית וזו התוצאה. המצוות הם הם הדבקות האלוקית, אך זו דבקות נסתרת. ולכן מצ=יה, וה. כך המצווה היא שם ה'.
בתניא מובא- מה לי לכבד את המלך בבגדיו או לחבקו בלי בגדים. המצוות הם הבגדים של המלך. וזה לא בגדי המלך על קולב, אלא המצוות שהם עליו. המלך הוא בפנים. ואם אתה מכבד ומחבק את המצוות והתורה- המלך הוא בפנים. אי אפשר ישירות לגעת במלך ולכן יש את המצוות שהם אמצעי לגעת במלך. מהו העיקר? העיקר הוא הלימוד. ואיך אתה יודע? כתוב בגמ' איך ללמוד וכמה ללמוד, אך לא כתוב איזה תוכנית צריך לדעת. אז אני אלמד בצורה מבולבלת? לא , אתה צריך ללמוד בצורה כזו שמביאה לידיעה, זכרון והעמקה. אחרת זה לא לימוד. וכך מובא בברכות ו:. אם אתה הולך לאיזה דרוש ואתה לא חוזר ולא רושם וכן הלאה זה לא נקרא לימוד. אם אתה קורא זוהר בלי להבין שום מילה- זה לא לימוד, זה משהו אחר דבקות.
ולכן אומר המסל"ש זה הפרוזדור וזה הטרקלין. קושיה: אחרי שהגעתי לטרקלין אני אזרוק את הפרוזדור?! לא, אתה צריך להפוך את הפרוזדור לטרקלין. זה התפקיד שלך. אומר הזוהר- עולם הבא- העולם שהולך ובא. אומר הרצי"ה הפרוזדור הזה מאיר ממיליוני הפלורסנטים הדולקים בטרקלין. המצוות ולימוד תורה מביאים לדבקות בה'. כל זה מביא לדבקות בה'.
יש שלא הבינו את הרמח"ל לא נכון, שהוא פרודיאני- שאומר שצריך ליהנות מן העולם הזה. העניין בעולם הזה הוא להתענג. אתם לא יודעים לקרוא? תקראו את ההמשך. הניסוח שמופיע יותר מאוחר במסל"ש- דבקות בה' הוא העונה לשאלה הזו שלנו. להתענג על ה' זה להידבק בה'. וגם במילה דבקות יש שטועים חושבים שזה רוחניות במלרע. מה זה רוחניות? סתם חוויה ריקה. לשמוע שיר קודש זה לא דבקות בה'. אם יש לך חוויה בלי קיום תורה ומצוות- מה אתה מקיים בזה?! אתה סתם רוקד וכן הלאה. אם זה בא מתוך לימוד תורה ומצוות- אז ברור שאתה דבק בה' בזה.
השאלה היא על מה אתה שמח/רוקד וכן הלאה. מנגינות כאלו ואחרות זה מביא דבקות בה'?! אבל איך זה עושה דבקות? זה אופנה. זה תופס את הלב אז אנשים שומעים את זה וחושבים שזה מביא לדבקות.. המנגינות שוות את הלב. שהגיע הג'אז מדרום אפריקה- האמריקאים זלזלו בזה ואח"כ הפולטריון התחיל קצת לשמוע, ואז זה גם הגיע לאצולה. זה כבש את האנשים. הם חשים תענוג, אבל מה זה קשור להתענגות על ה'? זה לא קשור! זה לא דבקות אלוקית. אבל כתוב ויהי כמנגן המנגן? זה לא אותו הדבר, שם הוא מנגן כדי שתוכל לשרות עליו רוח ה'. וכן גם יכול להיות שהיו לנביאים מנגינות אשר השרו עליהם את רוח ה'. המהר"ל מפרג היה קשה לו עם החזנים ולכן התגלו אליו בחלום מנגינות הלויים.
זה היה כדי להסביר מה זה לא דבקות אלוקית.
דבקות אלוקית זה מה שכתוב בתורה, ואם אתה אומר שזה מביא לדבקות אלוקית שאתה מנגן- זה היה צריך להיות כתוב בתורה.
בהקדמת ר' יישראל משקלור בספר פאת השולחן- הוא אומר בשם הגר"א שמי לא יודע לנגן- לא יוכל להבין את תיקוני הזוהר. טוב. יכול להיות. זה עוזר מכשיר. אבל הוא לא אמר שזוהר זה תיקוני זוהר.
וכן מובא שישנם 7 חכמות ובניהם חכמת המוזיקה והשירה.
וכן יש מלאך אדדריון. אשר אחראי על כל הצלילים בעולם..
ובאגרות מובא שהוא מלאך אשר שומע את המוזיקה הפנימית שישנה בכל ההוויה..
על כל פנים בינתיים, זה אפשר לומר זה יכול לעזור, אני שומע מוזיקה אז זה מעורר אותו לתקן את מידותיו ולעשות מצוות. וכן זה מעורר אותו לצאת לקרב, אבל זה עצמו אינו דבקות אלוקית. זה רק עזר.
אחרי הסוגריים הרחבות על המוזיקה. נחזור לענייננו. העולם נברא כדי שנדבק בה', ואיך דבקים בה' ע"י לימוד תורה וקיום מצוות כך נעשים דבקים בה'.
==
==