שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

כסף נוצרי - קבצנות גלותית (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

הקבצן הגלותי לכסף הנוצרי

[אתר מעריב]


הנאה מכסף נוצרי של הקרן לידידות נוצרים-יהודים אסורה בגלל שלושה נימוקים שכל אחד מספיק:

א. אסור להנות מעבודה זרה. אפשר לראות בשולחן ערוך וגם בקיצור שולחן ערוך כמה איסור זה חמור. ברור שנצרות היא עבודה זרה, ואין הבדל אם עובדים לשמש או עובדים לבן אדם. אדרבה, השמש היא כשלעצמה ברכה עצומה לעולם שאין סוף לתארה, מה שאין כן מי שנולד לאשה נשואה שנאפה עם אדם שאינו בעלה, שהיה מוגדר בהלכה כממזר, אלא כותב הרמב"ם באגרת תימן שהנואף היה גוי, לכן אין כאן ממזרות, אך גם כך, אותו אדם אינו האל.

אמנם יש דעת יחיד שנצרות אינה עבודה זרה עבור גויים, כי זו עבודה זרה בשיתוף: עבודת האל ועבודת עוד אדם-אל. אך לנו אין זה נוגע, כי לנו עבודה זרה בשיתוף אסורה.


ב. יש כאן תופעה מאוד מדאיגה ומסוכנת של התחבבות עלינו על ידי כסף, כדי להחליש את ההתנגדות הטבעית לנצרות שעינתה אותנו במשך אלפיים שנה, רדפה אותנו, חמסה ואנסה, גרשה ורצחה, ושפכה את דמנו יותר מכל עם ולשון. עתה גם הפרוטסטנטים וגם הקטולים מגדירים שמלבד מסיון ישיר, שהוא הטפה, יש מסיון עקיף, כלומר דו-שיח, מתן כסף, הענקת עזרה, כדי להפשיר את האווירה למען פלס דרך למסיון.


ג. קבלת צדקה מגויים, גם אם אינם נוצרים או עובדי עבודה זרה אחרים, אלא אף מוסלמים או אתאיסטים הינה אסורה, מלבד מקרים של פיקוח נפש, כמבואר באריכות בגמרא (בבא קמא י א. פסחים כה ב), ונפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך. ובחסדי ד', אין פיקוח נפש, אלא אנו מדינה עשירה, רק הקרן לידידות נוצרים-יהודים מציגה אותנו באמריקה כמדינת העולם השלישי, עם תושבים מסכנים הזקוקים לתרומות.


לכן אנו חייבים להודיע פעם אחת ולתמיד:

אינינו קבצנים ואינינו מסכנים! - !We are not beggars

והתורם הכי הגדול במדינת ישראל זו מדינת ישראל עצמה!

החיזור האובססיבי והשנור הכפייתי הוא על גבול מחלת נפש.

מעשה ברבי מקוצק שישיבתו היתה במצוקה, ככל הישיבות. אמרו לו התלמידים: יש אלמנה עשירה אוהבת תורה המוכנה לתרום. כאשר שמע זאת, הזדעזע ואמר בגועל נפש: כסף! פֶה! כלומר בעברית: פוּיָה! התלמידים הנוכחים כל כך הוגעלנו שבמשך שבוע חשו בחילה כאשר ראו כסף או אפילו שמעו את המילה כסף, - וזה היה כסף יהודי מאשה צדיקה, דבר שמן הדין הוא מותר, אלא שאותו צדיק סלד מכל קבצנות.

קל וחומר כסף נוצרי. ומעשה ברבי שמואל סלנט שקיבל תרומה מגוי באמריקה עבור בית היתומות, שבאמת סבל מעוני. כיון שהיה גם מאוד פיקח, שם את הכסף בצד. וכן פעם שניה. פעם שלישית היה מצורף פתק שצדקה זו תהיה למען ישו. אמר הגאון לתלמידיו: קחו את הכסף ותזרקו אותו לשירותים.

וכי באמת יש אדם די תמים לחשוב שנוצרי אוונגליסט (מילה יוונית שפירושה מחוייב לעסוק בהפצת הבשורה כלומר במסיון) - נותן צדקה וזה לא למען ישו?!

הקרן לידידות נוצרים-יהודים עושה קמפיין רגשני ביותר, מציגה באמריקה את מדינת ישראל כענייה, חבולה ומתפוררות, אשר העוני בה מגיע למימדים חסרי תקדים, באופן המעורר את רחמיו של כל בעל לב חם. היא מפיצה סרטונים ופרסומות, המתארים מצב כה עגום, אנשים מתחננים למזון, כאשר מספר עניים והרעבים גדל מיום ליום. מראים תמונה של יהודי נואש למזון שיש חובה נוצרית להעניק לו מזון ותקוה.

אולי השיא היה אחרי השריפה בכרמל: אומה מרוסקת קוראת לעזרה.

במקום להראות לאמריקאים את האמת שאנו מדינה מתקדמת ואטרקטיבית להשקעות - הקרן הופכת אותנו למדינה מהעולם השלישי, אומללה, מוכה ונצרכת.

זו הכפשה נוראה המזהמת את הכבוד הלאומי - אשר לא תסולח.

אנו מכירים היטב את הפסיכולוגיה ההתנהגותית של הקבצן המקצועי, שלפחות אינו משקר לעצמו, הוא אינו אוהב להתאמץ והוא מומחה לסחוט כספים מאחרים. הוא תלוי באחרים, אבל מקצועי מאוד כיצד לעורר רגשות אציליים של נתינה. הוא מתאר עצמו כעגום, מסכן, מכוער. הוא מתענג להתבזות, מקדיש מאמצים כיצד לעורר רחמים או לפחות אי-נעימות. מציג מומים, לבוש בבגד מסמורטט, מציג מראה מוזנח, עושה תנועות מעוררות רחמים, ועוד ועוד. כל זה מאהבת הבטלנות והכסף.

ד' ירחם עליו. אבל כאשר קרן מרשה לעצמה להפוך את המדינה לקבצנית, זו חזרה לגלות, נגד רצוננו. התכונה הקבצנית שייכת לגלות, ובהשתחררות מן הגלות, גם השתחררנו ממנה. כך כתב רבנו הרב צבי יהודה קוק במאמרו "גאון עוזנו": "כל עיקר עמקה של הטרגדיה הגלותית, היא 'גאותם של ישראל - ושל מלכות שמים שניטלה' (חגיגה ה ב)... הטיפוסיות של ה'שתדלנות', של עסקנות הציבור הגלותית, ביחסה כלפי חוץ, כלפי הגויים ושלטונותיהם, היא כפיפות הקומה. 'אתם ניצבים, וכל שהוא מרוחק מהקדושה, קומתו נמוכה וראשו שפלה' (אור החיים דברים כט ט)" (לנתיבות ישראל א עד-עה).

אוי כמה אדם מוכן להתבזות למען כסף. בצעירותי שמעתי שיר בלועזית אשר שמו: האל הדולר. וזה היה בערך תכנו: עבודת האל דולר, כובשת את כל הנשמות, בגלל שיש לו צבע זהב. אנשים משתגעים עבור האל הזה, ורק שאיפה אחת יש להן: עוד כסף ועוד זהב. בשביל הדולר, האדם מוכן למכור את האמא שלו, את האומה שלו, את האמונה שלו. אך זהו כסף של קללה.

זה מזכיר את האגדה היוונית על המלך קרזוס שכל מה שנגע הפך לזהב, לכן לבסוף הוא מת מרעב.

ואם הזכרנו את האל דולר, וכן אם הזכרנו עבודה זרה בשיתוף - הנה יש פסוק "לא תעשון איתי אלהי כסף, ואלהי זהב לא תעשו לכם" (שמות כ כ), ויש ששאלו למה לגבי כסף כתוב: איתי, ולגבי זהב כתוב: לכם. והשיבו בדרוש: מי שיש לו רק כסף, עושה ממני עבודה זרה בשיתוף, לכן כתוב איתי. אבל מי שיש לו זהב, שזה הרבה, שוכח לגמרי את ד', ועובד לזהב עבודה זרה גמורה...

ואנו, תלמידי אברהם אבינו ומשה רבנו, אומרים: טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.

אנו לא נהיה מקבצי נדבות, מלחכי פינכות ומלקקי מסטינגים נוצרים, לא אוהבי כסף ולא רודפי כסף, לא מסובבי פתחים ולא שנוררים. לא חיים חיי מתן ולא לחם חסד, לא מתנת בשר ודם ולא נהמא דכיסופא, לא סמוכים על שולחנם של גויים, לא מקשקשים בקופות לאזני נדיבים, לא מחזרים על פתחי נוצרים לתרבות השנוֹר: אנו אומרים לא!

אוונגליסטים התורמים לקרן לידידות נוצרים-יהודים, אנו ממליצים שישנו יעודם לקרן לידידות נוצרים-נוצרים ויפנו את כספם ל-40 מיליון עניים שבארצות הברית, שהם ביניהם יש חסרי דיור רבים ולא חסרי קייטנות... אנו לא נשפיל את כבודנו הלאומי בשביל אהבת הכסף, For the love of money.

בל נחיה כפופים לנוצרים אמריקאיים, נזקוף את קומתנו, ונברך כל בוקר בעוז ובגאון: ברוך זוקף כפופים.


  • פורסם בשאילת שלמה 344