כמה מעלות טובות יש בצבא
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
[מ"באהבה ובאמונה"]
האידיאל הוא "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות". אך בינתיים רצונו של ריבונו של עולם הוא שיהיו מלחמות, אצלנו ובעולם. ואם זה רצון ד', בעל מלחמות ומצמיח ישועות, אז יש בזה גם ברכה. אמנם דרך יסורין, אבל ברכה לכול - חרדים, דתיים וחילוניים. כי טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו. ואכן, כמה מעלות טובות יש בצבא.
1. מצות הצלה. מצוה גדולה להציל מי שנמצא בסכנה. "לא תעמוד על דם רעך" (סנהדרין עג א. רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פ"א), וגם להסתכן עבור זה בספק סכנה (הגה"מ וכס"מ שם בשם ירושלמי). קל וחומר עבור כלל ישראל.
2. הגנה על הארץ. מצות יישוב הארץ שקולה כנגד כל התורה כולה, ונצטוינו לרשת את הארץ ולא נעזביה ביד זולתנו מן האומות (רמב"ן מ"ע ד' לנוספות על סהמ"צ לרמב"ם).
3. קידוש השם. "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב לב). כאשר הגויים מכים אותנו ופוצעים אותנו, חומסים אותנו ואונסים אותנו, מגרשים אותנו ורוצחים אותנו – זהו חילול השם שהרי אנו עם ד'. אך כאשר אנו מתגוננים, מכים שוק על ירך, זה קידוש השם (ועיין יחזקאל כח).
4. קדושה. מצוה מקדשת, כנוסח חז"ל: "אשר קדשנו במצוותיו". כמובן, לא כל העושה מצוה אחת נהפך בזה לקדוש כמוגדר במסילת ישרים, אך כל מצוה מוסיפה קדושה, וקל וחומר מצוה משולשת כל כך גדולה, כהצלת העם, הארץ וקידוש השם. רבים מהעיתונאים ומהעסקנים החרדים הם שקרנים ולא בשוגג, לצערנו לא פחות מאותם בעלי מקצוע במגזרים אחרים, משקרים ואומרים שהחילוניים רוצים לגייס את החרדים כדי לחלן אותם. זהו שקר וכזב שלא כדאי אפילו להשיב עליו, כדי לא לתת לו חשיבות.
לצערנו לכל גדול בישראל יש גיחזי ואף כמה גיחזים. כל חוג חרדי טוען שלגדולים מהחוג השני יש גיחזים שמרמים אותם, וגם מרמים חלק גדול מהציבור שהוא נאיבי. הם משקרים לגדולים ומשקרים בשם הגדולים מסיתים ומדיחים וגורמים הרחקה – כמו שעושים חלק גדול מהעיתונאים והעסקנים באומה.
בנח"ל החרדי ובשח"ר אין בנות ויש כשרות למהדרין – דברים שבחייהם הפרטיים חלק מהמתגייסים אינם מקיימים. אך צה"ל הולך לקראת החרדים בכל דבר, ועומד בהתחייבויותיו, גם בלי הסכם כתוב.
5. התחזקות בתורה. אדרבה, מתחזקים בתורה בצבא. נכון שיש המידרדרים בצבא, אך זה עקב מצבם הירוד ביותר לפני הגיעם לשם. אך אדרבה, רובם של הנושרים מתחזקים בנח"ל החרדי. לצערנו 'ישיבות המתחזקים' כמעט שאינן מחזקות. מה שאין כן הנח"ל החרדי, והיה ראוי לסגור כל אותן ישיבות ולהעביר את תלמידיהן לנח"ל החרדי וב"ה היחס לנח"ל החרדי בציבור החרדי הולך ומשתפר.
6. מידות טובות. אחריות, רצינות, עזרה הדדית, נחישות, דבקות במטרה. בקיצור, להיות בן אדם. וככל שהיחידה קרבית, היא בונה יותר את האישיות. הוא שאמרנו שככל מצוה הצבא גם מביא לחיל ברכה וקדושה, או בלשון אחרת: צבא זו לא רק חובה זו זכות. הלב נחמץ לראות כמה הפסד יש לאותם חרדים שלא הולכים לצבא. ודאי התורה היא חיינו אך גם המידות הטובות הן חיינו.
7. תורה לשמה. יש ללמוד תורה לשמה ולא כאילו ללמוד תורה, כדי להשתמט מן הצבא, "לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה , אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה, נוטל חייו מן העולם. עוד ציוו ואמרו: אל תעשם עטרה להתגדר בהם ולא קרדום לחפור בהם" (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג י). וכבר אמר הגאון הרב אברמסקי שמי שלא לומד ולא מתגייס יש לו דין רודף, כלומר רודף את האחרים שלומדים באמת.
8. לימוד מקצוע. בנח"ל החרדי יש לימוד מקצוע בשנה השלישית, וכן בכל משך השח"ר.
וכן הצבא מציל מעוני. עוני הוא דבר נורא הגורם לדרדור דתי ומוסרי. הוא סכנה עצומה, שאי אפשר לעקוף אותה על ידי סגולות ואמונות טפלות, עניות מעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו. מה שהשכל לא עושה, גם שכל של תורה, ההכרח יעשה, אבל מה טוב שלימוד מקצוע נעשה באופן יזום בצבא.
9. הכרת טובה. יש להכיר טובה לחיילים. כפיות טובה היא דבר נורא. עיין חובות הלבבות. יש לומר מי שבירך, יש לומר יזכור והזכרת נשמות, ויש להתגייס בעצמו. ואל תאמר: ממילא יש עודף חיילים ואבטלה סמויה, לכן אני מיותר. שקר וכזב. אין אבטלה – מלבד כמובן "אבטלה פונקציונאלית" של כל מערכת ענקית. חסרים חיילים הנושאים בעול הביטחון. לכן זה מוסרי שכולם יצטרפו.
10. אהבת ישראל. בצבא מכירים אלו את אלו ומוקירים אלו את אלו. אם לא, יש סכנה שנהיה שני עמים מנוכרים לחלוטין, בו כל חוג רואה את השני עם קרניים. בצבא יכירו, החרדים יראו את התכונות הטובות של החילוניים, הערכים והאידיאלים, ויחדלו מההשמצה השיטתית, שגורמת חילול השם ותגובה נגדית. טעות היא לחשוב שחיזוק התורה יבוא מהשחרת החילוניים. אמר רבי ישראל סלנטר: אם רצונך לגבוה, אל תכרה לשני בור אלא בנה לך הר. וגם החילוניים יראו שהחרדי הוא אדם טוב ויקר, הוא בסיס טבעי ובריא לאומה, שסוף סוף כולם צריכים להיות חרדים. כך ייפסק הניכור ההדדי והשקר ההדדי. חוזרים על שקר פעמים רבות עד שהופך לאמת. כמובן שבכל קבוצה יש גם אנשים לא נורמליים אבל הם מיעוט זניח שבזניחים.
ומעשה בפריץ שהשתכר בבית המרזח והבטיח לפריץ אחר שבשבוע הבא כל אחד יביא את הדוב שלו ויקיימו דו-קרב עם מהמרים. כאשר חזר לאחוזתו ופג יינו נזכר שאין לו דוב, אז קראו ליהודי החצר שלו שילך לשוק, יקנה פרוות דוב שיתחפש בה, והוא יהיה הדוב. היהודי התחנן כי זה גזר דין מוות עבורו, אך הפריץ התעקש ואיים בגירוש משפחתו. ביום המיועד הוא עמד רועד מפחד מול דוב אימתני, קופא על מקומו, אך ציבור המהמרים דחף אותו אל עבר החיה הנוראה. הוא הבין שהגיעה שעתו האחרונה, וצעק: שמע ישראל ד' אלקינו... והדוב השני השלים: ד' אחד.
אף אחד לא דוב, כולם חביבים, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
- פורסם בשאילת שלמה 328