חתונה בצניעות (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
צניעות בחתונה
חשוב להשגיח שתהיה חתונה עם יראת שמים, כמבואר בגמרא במסכת ברכות (ל, ב-לא, א) שמר בריה דרבינא ערך חתונה לבנו, וראה שהחכמים שמחים יתר על המידה, הלך ושבר כוס יקרה השווה ארבע מאות זוזים, כדי להעיב על שמחתם. לא כמו בימינו, שלוקחים את הכוס הכי זולה שיש.. וכתבו התוספות (שם לא, א ד"ה אייתי כסא), שמכאן נהגו לשבור כוס זכוכית בנישואין. שבירת הכוס נועדה כדי ליצוק יראת שמים בחתונה ובחיי הנישואין.
כמה הלכות חתונה:
א. פגישות בתקופת האירוסין
מן הדין, לאחר ההחלטה על נישואין, בני הזוג אינם יכולים להיפגש יותר, משום שכל ההיתר להיפגש הינו בעבור הגעה להחלטה על נישואין. (נתיבות לשבת, אע"ה כא סק"ה). ישנם אף גבולות לפגישות היכרות, אין בפגישות היכרות חיוב של 'דרישה וחקירה', כבגמרא בסנהדרין. מעשה בבחור ששאל את הג"ר משה פיינשטיין האם מותר לו לבקש ממשודכתו לבשל בעבורו, כדי שידע אם בקיאה היא במלאכת הבישול. והשיבו: "אין כדאי לעשות, כי אין להתחכם הרבה. האישה, שמוצאת חן במראיה ובמשפחתה ושמועתה טובה שהיא שומרת דת, יש לישא אותה בתקווה שהיא המזומנת לו מן השמיים. ואין צורך לבחון אותה מתחילה. וגם שלא יועיל, כי אין הבחנה זו כלום. ותמים תהיה עם ד' כתיב" (שו"ת אגרות משה יו"ד א, צ).
ברם, אמר החזון איש, שגם לאחר שבני הזוג החליטו להתחתן, אפשר עדיין להמשיך ולהיפגש, כיון שקיימים ביניהם מתחים, וצריך לישבם ולפותרם יחדיו. אמנם יש לדון בשני עניינים בהקשר לתדירות הפגישות: אין אפוטרופוס לעריות, ובזבוז אהבה.
1. רבים נפגשים יותר מדי, ונכשלים. לכן, צריך להיפגש רק היכן שיש אנשים, כגון בלובי של מלון. לעיתים רבות שואלים אותי, מותר להיפגש בדירה ריקה? ומה אם כל רגע מישהו עלול להיכנס? צריך לדעת, הלכות 'יחוד' הן אילוצים. הדבר משול למשחק באש, ואין אפוטרופוס לעריות (כתובות יג, ב).
2. פגישות מרובות מדי שוחקות את הרגש, האהבה מתבזבזת, ובסופו של דבר יש חשש שאהבה תעלם לפני החתונה. יש לשמר אותה על אש קטנה.
ע"כ, לאחר שמחליטים להתחתן ונותר זמן מסוים עד לחתונה, מוטב למעט בפגישות עד כמה שאפשר. מעשה ובא בחור לשאול את רבנו הרב צבי יהודה באיזו תדירות ייפגש עם ארוסתו, והשיבו: למעט. החליט אותו בחור שיפגשנה פעם בשלושה שבועות. אחר כך אמר לרבנו שאי אפשר לו בכך, וסוכם שייפגשו פעם בשבוע וחצי.
ב. נגינה בחופה
ראוי שלא לנגן בזמן החופה. בכל הדורות לא ניגנו בזמן החופה, אף שהיו להם כלי נגינה, כיון שמברכים ברכות תחת החופה, ועלינו לברך בחרדת קודש וברצינות, ולא בנגינה. תפילה לחוד, ברכה לחוד וניגון לחוד. ואם תאמר, הרי בבית המקדש ניגנו? בבית המקדש לא ניגנו בזמן התפילה, ניגונים לחוד, ותפילה לחוד. החופה הינה טקס כל כך שמח, זה הזמן הכי שמח בחיי האדם, יש בו שמחה עצמית שאיננה זקוקה למוזיקה בתור תוספת. אנו שמחים בשמחת החתונה, ולא צריך לנגן בזמן החופה, שצריך לנהוג בה בכובד ראש.
כששרים "אם אשכחך ירושלים", צריך לשיר בעצב. ברמ"א (או"ת תקס, ב) מוזכר מנהג לשבור כוס זכר לחורבן בית מקדשנו. הג"ר משה צבי נריה חידש לשיר "אם אשכחך ירושלים" כדי להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו. מנהג יפה, אבל צריך לשיר בעצב. פעם ראיתי זמר מהתזמורת שהיה צריך לשיר "אם אשכחך ירושלים", והחופה היתה בחוץ ונשבה רוח. כל פעם עפה לו הכיפה, כי היתה לו כיפה קטנה, הוריד הזמר את הכיפה ושם בכיס. שירת פסוקים בלי כיפה, זו אינה כוונת המשורר.
ג. ליווי החתן והכלה
מצד הצניעות, המנהג הינו ששני האבות לוקחים את החתן, ושתי האמהות לוקחות את הכלה. כך נהוג היה בארץ ישראל בכל הדורות, וכך היה המנהג גם באמריקה. בשו"ת משנה הלכות (ח"ג ס' קמ"ז וח"ב תנינא ס' רו), כותב הגר"ב מנשה קליין שתי תשובות חריפות על מה שהתחילו לשנות את המנהג, שהורי החתן מלווים את החתן והורי הכלה מלווים את הכלה. באמריקה, יש שנוהגים כך, אך בארץ כמעט ולא נהגו. לכן, עדיף להימנע מכך. על כל פנים, אין לריב על שום דבר, אלא יש לשאול את הרב, ומה שיאמר הרב יעשו. כשאנשים שואלים אותי, אני אומר שצריך לנהוג כדרך שנוהגים כולם. לפעמים מזדמן לי שלא שואלים אותי, ואני בא לערוך חופה וקידושין, ואני רואה שכל זוג הורים לוקחים את בנם או בתם. כמובן, איני אומר שום דבר, זהו אינו הזמן והמקום. לא צריך לריב, אבל כדאי להמליץ שכל אחד ישאל את רבו.
ד. הפרדת גברים בנשים בחופה
צריך לדאוג שבחופה יעמדו הגברים והנשים בנפרד. אמנם, דבר זה אינו כתוב בשום מקום בפירוש, אך ברור שכך צריך להיות, שהרי צפוף בחופה. לכן, כדאי להודיע: 'אנא, הגברים יעמדו מול החתן, והנשים מול הכלה'. צריך להודיע כמה פעמים, כי אנשים עסוקים בכל מיני דברים ואינם שמים לב.
ה. ישיבה נפרדת בחתונה
באמת, צריך להיות נפרד, אלו הלכות מפורשות בכל בספרים, כמו בקיצור שלחן ערוך (סימן קמט, א). מובא שם, שאם יושבים במעורב, לא אומרים בחתונה 'שהשמחה במעונו', כיון שאין שמחה במעונו של הקב"ה כשהוא רואה דברים כאלה. אמנם, הלבוש (עה"א סב) אמר שאע"פ שיושבים במעורב, ניתן לברך את ה'שבע ברכות' עם 'שהשמחה במעונו', כיון שהיום כבר רגילים בזה. כתבו האחרונים, שכשהלבוש אמר דברים אלו, זה היה בדור של הלבוש, שהיה דור צנוע בלבוש.. אבל עכשיו, המצב נורא ואיום.
אם אי אפשר להפריד לגמרי משום התנגדות ההורים, טוב לעשות שבכל שולחן תשב משפחה. אם גם זה בלתי אפשרי, כי יש הרבה משפחות, עושים אזור גברים, אזור נשים ואזור מעורב. מי שרוצה נפרד, יש נפרד. מי שרוצה מעורב, יש מעורב.
ו. מחיצה לריקודים
אסור לראות נשים רוקדות. כמו כן, אסור לחתן ולכלה לרקוד יחד, בין בפני הבנים ובין בפני הבנות. אמנם, נהגו אצל החסידים לעשות 'מצוה טאנץ'. – טאנץ, פירושו ריקוד. הרב'ה, עם חוט באורך שלושה מטרים אשר קצהו האחד בידו וקצהו השני ביד הכלה, והוא רוקד לפניה. אמנם, גם דבר זה שנוי במחלוקת גדולה מאוד.
לכן, צריך לשים מחיצה טובה, לא ארבע עציצים. אפשר להעיר לאנשים בעדינות שאין להסתכל בנשים רוקדות, כמו שפעם ראיתי את יוסל'ה המוהל שאמר לילדים שנדחפו לראות את ברית המילה: זוזו, התינוק מתבייש. אותו דבר אפשר לומר כאן: הנשים מתביישות, זוזו.
ז. צלם לנשים בחתונה
באופן כללי, החרדים מקפידים שתהיה צלמת לנשים וצלם לאנשים. ברור שיש להקפיד על הדבר הזה, שהרי אסור לנשים לרקוד לעיני גברים, כי אסור לגבר להסתכל על נשים. איש שהולך למכולת ורואה שם את המוכרת לשנייה, זה מותר. אבל אם נשים רוקדות בחתונה, אסור להסתכל, והרי הצלם ודאי מסתכל. לא רק שהוא מסתכל, זו עבודתו להסתכל, שהרי אם הוא לא מסתכל הוא לא יכול למלא את תפקידו כראוי. יש אומרים, שהצלם דינו כרופא. כתוב שהרופא טרוד בעבודתו, והוא לא שם לב ליופי של אישה. אבל פה, המצב הפוך, הצלם חייב לשים לב ליופי, שהרי הוא צריך לצלם דברים יפים.. לכן, אם יש צלם צריך להפסיק לרקוד ולבקש ממנו בעדינות לצלם במקום אחר.
נלקח משאילת שלמה 110