זו המדינה שרצינו (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
זו המדינה שרצינו
שאלה: נמאס לי מהמדינה הזאת. זו לא המדינה שציפינו לה. גם צה"ל כבר לא צבא הגנה לישראל, אלא מבצע פעילות על בסיס אידיאולוגיות זרות, שאינן מוסיפות ביטחון לתושבים. שליש מהנוער משתמט - ולא דווקא חרדים, ובצדק.
תשובה: איני מאמין לך שאתה באמת חושב שאם אלו נהרגים ואלו נהנים זה צדק. איני מאמין לך שאתה באמת חושב שלולא צה"ל אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. ובכלל איני מאמין לך שמעולם לא שמעת על כך שהגאולה קמעה קמעה. ודאי שמעת ואולי שכחת - "מעשה ברבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא שהיו מהלכים בבקעת ארבל לפנות בוקר, וראו איילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא הגדול לרבי שמעון בן חלפתא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעה קמעה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת" (ירושלמי ריש ברכות).
פעמים אין ספור עברתי באזור, כאשר גרתי שבע שנים בקיבוץ לביא בגליל התחתון וגם עתה כאשר בתי גרה בכפר זיתים שם, קרוב לכנרת. אילו היה רבי חייא הגדול רואה כל זאת, היה מתמוגג מרוב נחת בראותו, כמה ארץ ישראל נבנית לתפארת ונותנת פירותיה בעין יפה.
אכן זו אחת ההבחנות בין גבוהי השכל לבין נמוכי השכל: הבנה שיש עניינים שאינם מופיעים פתאום אלא לאיטם מתוך תהליך ארוך קשה וממושך.
משל למה הדבר דומה, לזריחת החמה. אינך שרוי בחושך ופתאום השמש מופיעה בגבורתה, אלא יש עלות השחר, הארת פני מזרח, זריחת החמה, ובצהרי היום השמש מופיעה בכל עצמתה.
כך בראשית הגאולה, אור וחושך משמשים בערבוביה. יש עליות וירידות, יש משברים ונפילות, קשיים וסיבוכים.
זאת למה? וכי יד ד' תקצר להביא גאולה שלמה בבת אחת, בן רגע? ודאי לא, אלא כך הוא רצונו שאנחנו נהיה שותפים בגאולה, וזה טיבם של בני אדם שאינם מלאכי השרת, אלא רק בני אדם עם חולשות, טעויות ומחדלים.
לכן אם רואים בעיות בדרך, אין להתייאש, אין לחשוב שטעינו בכיוון.
כל הקושיות רק מוכיחות שמדינתנו אינה הגאולה השלמה אלא רק ראשית צמיחת גאולתנו. או ליתר דיוק כבר שלב מתקדם של תהליך גאולתנו.
שמא תאמר: אני מסכים שהגאולה תלך קמעה קמעה, אך לא שהיא תיסוג אחור ונפסיד מה שכבר השגנו. אז אנו נאמר לך שריבונו של עולם אינו זקוק להסכמתך. ועוד נאמר לך ששכחת שהתלמוד הירושלמי מביא בתור דוגמא ראשית של גאולה קמעה קמעה את נס פורים, שהתחיל בחשיפת הקושרים נגד המלך על ידי מרדכי. אך יש להקשות: הרי אחר כך היתה גזרה להרוג לאבד ולהשמיד את כל היהודים, אנשים נשים וטף?
בפירוש לבעל ספר חרדים יש תשובה: קמעה קמעה נאמר על התגדלות האור, אך גם יתכן שתוך כדי התהליך יופיעו חשכים גדולים.
ועוד שכחת שכאשר משה רבנו בא לגאול את עם ישראל, בהתחלה המצב הידרדר ופרעה הקשיח את גזרותיו, כפי שמסביר הרמב"ן סוף פרשת שמות.
זה הכלל, הגאולה אינה פרץ אורה פתאומי כשמש בצהרים אלא אור וחושך המשמשים יחד. על האור אנו שמחים ביום העצמאות ועל החושך אנו בוכים בתשעה באב ועמלים לתקנו.
לכן אנו מבקשים בהגדת פסח: "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה". ודאי אנו משתוקקים למצב שכולו יום, אך אנו יודעים שיש מצב ביניים של לא יום ולא לילה, וגם עליו אין אנו מספיקים להודות לעומת המצב הקודם שהיה כולו לילה.
והמקור הוא מדברי הנביא: "והיה יום אחד, הוא ייוודע לד', לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור" (זכריה יד ז). לא כולו כמו הגאולה העתידה ולא כולו צרה כמו בגלות (רש"י, רד"ק).
אל תדאג, לא נתקענו באמצע הדרך. "האני אשביר ולא אוליד, יאמר ד', אם אני המוליד ועצרתי, אמר אלהיך" (ישעיה סו ט). רש"י מסביר: "האני אביא את האשה אל המשבר ולא אפתח את רחמה להוציא עוברה?" האני אתחיל דבר ולא אוכל לגמור?
כותב מרן הרב קוק: "קמה באחרית הימים תנועה (התנועה הציונית) חרישית (שקטה, הפועלת בתוך המוחות והלבבות), מלאה אונים (כוחות) וחפצים (רצונות), מלאה ניגודים וסתירות, מלאה אורות ומחשכים, וחושבת לחתור אל החוף לישועת ישראל. אור של משיח הַכֵּהֶה בה (אור קטן וחלוש מאורו של משיח, אך לעומת חשכת הגלות הוא אור עצום)" (אורות, ישראל ותחייתו כ).
האם זו המדינה שציפינו לה?
בהחלט! היא עדיין לא כולה אור, אך יש בה הרבה אור, הולך ואור.