התשובה לאיראן - להיות צבא רציני בארצנו
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
התשובה לאיראן - להיות צבא רציני בארצנו
[אתר כיפה]
א
להישאר בגלות ולדמיין שלא ניפגע מהתבוללות ומפוגרומים זה חוסר אחריות ורצינות. ולא באנו להאשים אלא להצטער. אך לשוב לארצנו ולבנותה, להקים מדינתנו, כלכלתנו וצבאנו – זו רצינות, זו לקיחת אחריות.
ב
לשבת שאננים בארצנו, לדמיין שכבר אין לנו אויבים, שאנו יושבים במזרח תיכון חדש שאין בו יותר מלחמה, רק מעט גרילה, שתמורת ויתורים של שליש או שני שליש מארצנו שכנינו ישלימו איתנו, שכמעט אין לנו צורך במילואים, שכמעט אין לנו צורך במחסנים – זה חוסר אחריות וגרוע מזה. ולא באנו להאשים אלא לעורר.
אבל לפזר אשליות, לראות במבט מציאותי אמיץ שיש לנו עדיין אויבים עיקשים, שאיראן מזכירה לנו את היטלר, שההשקפה הפייסנית של צ'מברליין שאמרה "שלום ולא עוד מלחמה" היא טעות שהובילה למלחמת העולם השניה; לדעת שצרצ'יל השיב לו: "השלום שלך יש אחריו מלחמה, ומלחמתי יש אחריה שלום" – זו הרוח הרצינית של המין האנושי.
ג
להגות דוקטרינה חדשה, שנגד מחבלים אין להילחם בכל מלוא נשקנו, של הפגזות וטנקים, אלא להיות עדינים, ובוודאי שאין לפגוע כלל במוגדרים שרירותית כ"חפים מפשע" שיש לדאוג לרווחתם, ואפילו סיכול ממוקד במחבל, אינו יאה ואינו נאה להעניש אדם בלי שיפוט מוקדם ומתוך כך להוביל למות את חיילינו הנאמנים הלוחמים כאריות ולפנות מביתם מיליון וחצי אזרחים נאמנים – זה חוסר רצינות, זה חוסר אחריות, זו פלנטה אחרת של איזה מגדל שן אקדמי. ולא באנו לתקוף אלא להאיר.
אבל צבא חזק שמוכן תמיד להכות בזאבי ערב הבאים להשמידנו, צבא האוחז ב"מלחמה טוטאלית" למען הצל נפשנו ונפש נשותינו וילדינו – זו רצינות, זו אחריות, זו שפיות.
ד
לטפח פנטזיה לאומית, של הפיכת צבאנו לצבא נשי, צבא אמהי, צבא שבו אין מסכנים אדם, צבא שבו לא הורגים ולא נהרגים, צבא אווירי, צבא ייצוגי, צבא' 'שַלוֹמי', צבא שלומיאלי – זו רמאות עצמית, זה לא רציני, ולא באנו לקטרג אלא לתקן.
אך להכיר שיצאנו מגלותנו ושפלות רוחה, שנחלצנו מאיזה מזוכיזם מוזר של תשוקת סבל – זו מוסריות, זו טבעיות, זו בריאות!
לספוג מהרוח האוניברסיטאית מדעים וטכנולוגיה, כלכלה וארגון, אך את ערכי הרוח והשקפת העולם לדלות מעומק חיי עמנו הקם לתחיה – זו ראייה נכונה ורצינית של המציאות.
לדעת בכאב ובעוז, שצבא ומלחמה זה להרוג ולהיהרג, שכאשר לא מוכנים להיהרג, אדרבא, נהרגים חלילה יותר, וכאשר מוכנים להיהרג אדרבא, נחסך דם רב, לדעת שאי אפשר לרפא את השבר על נקלה ולומר: "שלום שלום" – זו רצינות, זו מנהיגות אמיתית שיש לה חזון שעבורו מוכנים לשלם מחיר.
---
והעם היושב בציון אינו מטה אוזן לנבואות השקר שכל מילואימניק יברח מן החזית, אדרבא, הנה נקבצו באו לך בחומת מגן ובמלחמת לבנון הזו. והעם אומר, וקול המון כקול שדי: ד' עוז לעמו יתן, ד' יברך את עמו בשלום.
- פורסם בשאילת שלמה 383