הקיבוץ הדתי
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
הקיבוץ הדתי
[הרב שלמה אבינר]
שאלה: יש לי רעיון מבריק, ואני מתפלא שלא חשבו עליו לפני: הקמת ישוב דתי, שבו הכול יתנהל על פי התורה, למען דעת שדבר ד' מקיף את כל החיים, לא רק של הפרט, שזה גם קיים בעיר הגדולה, אשר יש בה ב"ה אנשים רבים טובים וצדיקים, אלא גם של הכלל, ואף הוא יתנהג על פי התורה. אני יודע שיש ביהודה ושומרון ישובים דתיים, כן ירבו, אבל להם מתאימה יותר ההגדרה של שכונות אנשים דתיים. אני מתכוון לישוב חי ונושם, העוסק בחיי יצירה, אף בתחום הכלכלי, הצבאי, והחברתי וכמובן הרוחני, באופן אמתי למען המדינה, כאשר הכול מואר על פי אורה של תורה.
תשובה: רעיון מעולה העלית, לכן בוודאי תשמח לדעת, שכבר חשבו עליו לפניך וגם הגשימוהו לפניך, וזהו הקיבוץ הדתי. זו בדיוק מגמתו - קידוש כל תחומי החיים וכל מערכות החיים על פי התורה.
כמובן, לא הכל מושלם שם, אך גם לא אצלך וגם לא אצלי. אלא שזו המטרה, זו השאיפה וזה המאמץ עד כמה שאפשר. הערכים הגדולים שמנחים את הקיבוץ הדתי אינם נובעים מתרבות המערב, ולא מקודקס חמורבי ולא מהבהגבדגיטה– אלא מתורתנו הקדושה. עבודת החקלאות – זו תורה. בכלל כל עבודה מפרנסת ומחזקת את המדינה – זו תורה. משטר שוויוני וצודק – מתוך תורה. שירות בצבא – בוודאי זו תורה. להיות מעורבים בחיי המדינה – אין צורך לומר שזו תורה.
ומסירות נפש למען העם והארץ, מאיפה זה בא אם לא מתוך תורה! ודאי ידוע לך שבמלחמת השחרור נמצאו כל הקיבוצים הדתיים בקו החזית הקדמי, קיבוץ טירת צבי הוא שהדף את התקפת 'צבא ההצלה'. קיבוצי גוש עציון עמדו במצב קשה, הדפו את האויב, נפלו כולם בקרב, אבל הצילו את ירושלים. יש שהאויב הגיע עד חצר המשק, ואין צורך לומר שהאבדות בנפש היו גדולות. ועד היום הזה, פשוט שמתגייסים לצבא במסירות ובשמחה, אין כלל צורך לדון בזה, זה מובן מאליו.
בכלל, אהבת ארץ ישראל היא בנפשו של הקיבוץ הדתי. רוב החברים הם ימניים האוהבים את הארץ, והמיעוט הם שמאלנים האוהבים את הארץ (לא, אין כאן טעות דפוס).
ושנה של התנדבות – זו לא תורה? בלי תופים וחצוצרות, ודאי מצווה גדולה. שלא לדבר על הרבה צעירים שהולכים ללמוד בישיבות ובמכינות, ובנות - במדרשות. ושלא לדבר על מוסדות תורניים רבים ששוכנים בתוך הקיבוצים הדתיים.
נכון, על הקיבוץ הדתי עברו עידן ועידנים, נכון שיש עתה תהליך הפרטה מתון, אך הוא נשאר נאמן לשורשו התנועתי הראשון, שהיה אז מכונה: בח"ד - ברית חלוצים דתיים. אני עוד זוכר איך בדלת של הסניף שלנו היה שלט: "בני עקיבא בח"ד", ובתור ילדים קטנים לא ידענו מה זה בדיוק בח"ד... ובכלל, מה שאני מספר לך, אינו משמועה או מסיפורים. הייתי חבר קיבוץ במשך שמונה שנים, אז אי אפשר לספר לי סיפורים. נכון שכבר זמן רב אינני קיבוצניק, אבל לא עזבתי בגלל איזו התנגדות, אלא בשביל למלא חובה אחרת. אך אני עדיין קשור נפשית, אמנם לא ממשית, אבל בלבי ובמוחי.
אגב, אם הזכרנו את הקיבוץ הדתי, בל נשכח שגם לתנועה הקיבוצית החילונית, יש זכויות רבות, בעומדה בחוד החנית של התחייה הלאומית. ואף על פי שאנו שומעים רבות שעתה ההתנחלויות הן שהרימו את דגל החלוציות, אין זה לגמרי נכון, בוודאי לא בתחום של היצירה הכלכלית.
זה הכלל, הקיבוץ הדתי הוא באמת כלל, הפרט אינו חי שם כבודד, אלא נישא על כנפי הציבור. נכון שמאז קמו ישובים דתיים בגוונים שונים: מושב שיתופי, מושב עובדים, ישוב קהילתי ועוד, אבל ההתחלה היא הקיבוץ הדתי אשר ודאי טרם נס לחו.
לכן ידידי היקר, יישר כוחך על רעיונך היקר, והודה לקיבוץ הדתי אשר הגה והגשים אותו זה מכבר.