הכל תלוי בכותל (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
שאלה: היום, טו במרחשוון התש"פ, יש התרמה גדולה, למימון הסעות בנות האולפנות הבאות מידי חודש בחודשו לחזק את הנוכחות הכשרה בכותל נגד המתפרצות. האם לתרום כסף, הרי יש מצוות רבות?
תשובה: משל למה הדבר דומה – ללב, למוח. כשהלב בריא, הכל בריא. כשהמוח בריא, הכל בריא. כך, הכותל הוא לב האומה, לכן הרפורמים רוצים אחיזה זו, כדי לקבל לגיטימציה.
בהתחלה, הם החשיבו את עצמם אזרחים גרמנים והתנגדו לשיבת ציון, ומחקו חלקים גדולים של התורה, כשתוצאה מזה מאות אלפי יהודים התבוללו.
לקראת השואה, הבינו שטעו, ולכן עברו לאמריקה. הם מחשיבים עצמם לאמריקאים, אינם עולים לארץ אלא במספר זעיר של 0.4%, פעמים רבות תומכים בארגונים אנטיציונים, ורבים מהם אולי 50% מתחתנים עם גויים, וכך הם מתבוללים.
אך כיון שהם רוצים לגיטימציה, והם יודעים שהכותל הוא הלב, הם רוצים אחיזה בכותל, נשים רפורמיות באות לקרוא בספר תורה, כאשר אינן מקיימות הכתוב בו, אלא רק בהצגה חיצונית סמלית, כאשר באופן כללי, אינן מתפללות.
ואנו אוהבים את כל ישראל, כולל הרפורמיות, ואינינו מפריעים להן לעשות כרצונן בכל מקומות מושבותיהן. אך כמו כן, עליהן לכבד את המקום הכי קדוש לנו באומה, זה קרוב לאלפיים שנה. פתגם אוניברסלי ידוע: חיה ותן לחיות.
הרפורמים הם מעטים בארץ – גם 0.4% - אך בעזרת כספם הם רוצים מתן לגיטימציה בתור זרם בתורה. זאת לעולם לא יקבלו. יש להם לגיטימציה בתור יהודים – כלומר אלה שאמותיהם יהודיות – ואהבת ישראל כוללת אותם. אך זרם הורס תורה בהתבוללות נוראה, לא יוכל להיחשב כזרם של תורה.
לכן אנו אומרים להן: סורו במעשיכן מהמקום הקדוש לנו.
לכן אנו אומרים: ד' יברך את בנות האולפנות הכשרות הבאות כל ראש חודש.
לכן אנו אומרים: ד' יברך את כל המסייעים בכספם למאבק קדוש זה.
* פורסם בשאילת שלמה 625