בהעלותך ע''ה - אחדות
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
שיעור שהועבר בתאריך: יז סיוון התשע"ה
שיכתוב השיעור:
בהעלותך אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". איך שבעה נרות מאירים אל מול פני המנורה, הרי שבעת הנרות הם על המנורה! רש"י – אל מול, נר אמצעי, שאינו בקנים אלא בגוף של מנורה. הקנה האמצעי הוא לא קנה אלא הוא גוף המנורה ולכן הם צריכים להאיר אל עבר הקנה האמצעי. כלומר הפתילה לא תהיה קדימה, ימינה שמאלה אלא כל הפתילות בגביע מול הקנה, מול הנר המצעי. יאירו שבעת הנרות – שעל ששה קנים. שישה מזרחיים פונים אל מול האמצעי, הפתילות שבהם וכן שלושת המערבים.. אל מול האמצעי". הכל ברור. חוץ מדבר אחד. אז זה לא שבעה, זה שישה! קושיית כל המפרשים, היה צריך להיות כתוב אל מול פני המנורה – שזה הנר המצעי מגוף המנורה – יאירו ששת הנרות! תירוץ ראשון של ר' עובדיה ספורנו. "בר אל אהרון.. את המנורה אל מול פני המנורה, פסיק, יאירו שבעת הנרות. אל תקרא אל מול פני המנורה פסיק יאיר שבעת וכו'. אלא את המנורה אל מול פני המנורה אז יאירו שבעת הנרות. לא בטוח שזה מה שאומר רשי בשם חז"ל. פירוש שני של המהר"ל בגור אריה. הולכים לפי הרוב, ששת הנרות, שבעת הנרות, לא משנה, שבעה שישה.. זה לא עקרוני. שישה-שבעה. הוא מביא הוכחה. בראשית לה, כו: "כל אלה בני יעקב אשר יולדו לו בפדן ארם" מה יש ברשימה? בני לאה, בני רחל יוסף ובנימין. אך בנימין לא נולד בפדן ארם אלא בארץ ישראל.. בסדר, לא נורא, זה רוב. כמו שאומרים בגדול. לא להתפס לפרטים. לפני התירוץ השלישי, בכלל יש קושיה יותר רחבה, מה המצווה? להדליק נרות. מול פני המנורה זה לכאורה פרט הלכתי, והרי כתוב בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. כלומר שזה לא פרט הלכתי. זה דבר מרכזי עולמי. שאתה מדליק, המצווה היא להדליק, אך בתנאי שאל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, זה הכרחי. וכאן אנחנו נסביר פירוש שלישי. פירוש שלישי דרך רמז: (פשט דרש רמז סוד, העיקר זה פשט וסוד, מצטרף רמז ודרש.) הפשט, זה הפשט, מה שכתוב בפשוטים. גם הסוד הוא מין הפשט, הוא פשט עמוק עמוק, הפשט של האדם זה הגוף הסוד זה הנשמה לא רואים. יש דרש. דרש זה מחזיק מפתחות. אני לא רוצה לאבד את המפתח הקטן קושר למחזיק מפתחות. יש לי רעיון קדוש אמיתי כדי לא לאבד אותו אני קושר אותו לפסוק. למשל: אם אתה שומע לשון הרע, צריך לסתום את האוזניים שנאמר יתד תהיה לך על אזניך וכיסית את צאתך, זה לא פשט, זה דרש. אך הרעיון הוא אמיתי, הלכתי, הוא נכון. ויש רמז: רמז הכוונה, שזה פירוש, דומה לדרש, אבל הרבה יותר עמוק מהדרש אך הוא נוגע לי. אגרת הרמב"ן כל מה שאתה לומד בתורה תשבור את הראש איך זה מוסיף לך יראת שמים, איך זה מוסיף לך קדושה ולא לימוד מרוחק. תעלה את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. עכשיו אין בית מקדש, ואין נרות וגם כשיהיה אני לא אדליק, זה לא נוגע לי. הרמז- זה נוגע לך. אל מול פני המנורה יאירו ששת הנרות\שבעת הנרות. כלומר לא כל נר הוא לחוד, אלא כל הנרות הם מאוחדים אל הנר המרכזי. צריך לאחד. צריך לאחד, את היהודים. צריך לאחד את המדעים. כל יהודי, הוא נר, כל יהודי הוא מאיר אור, כי נר ד' נשמת אדם, כל נשמה היא מיוחדת, כל אדם הוא נר אחר. מליארדים מליארדים וכולם שונים ומשונים. מה שגורם פילוגים וויכוחים, וכן הלאה. לא, צריך אחדות! לא אבוקה, כמו נר של הבדלה, אלא נר לחוד, נר לחוד, כמו נרות חנוכה, אבל צריך להיות מאוחדים. (אגב יש מקשים למה קריעת ים סוף, גוזר ים סוף לגזרים, למה לא גזר אחד? לא לכל שבט היה מסילה משלו, כולם קורעים את ים סוף, כל אחד בנתיב אחר, לכאורה זה לא טוב! תשובה: המחיצות היו שקופות ורואים אלו את אלו. לא כמו יהודים שאומרים, הוא, אני לא יכול לראות אותו. אז זה בסדר. כל אחד מסילה משלו. מאוחדים בגיוון. כך גם פה, יש הרבה נרות פרטיים, אך הם צריכים להיות פונים לאמצע, זה פירוש דרך רמז. פירוש דומה: יש כידוע שבעה מדעים, שיטות שונות מהם בדיוק. עי' לדוגמא בספר כל התור. וכל המדעים צריכים להיות מאוחדים למטרה אחת, כמובן מטרה אחת לעבוד את ד', מדעים יכול להיות מאוד מסוכנים, יכולים להביא חורבן למין האנושי, כמו שנאמר הציויליזציה הטכנו ברברית. יש תרבות מאוד מפותחת, עם אנשים פראי אדם, זה מסוכן. אם פרא אדם יש לו חץ וקשת, לא נורא לא יעשה הרבה. אך אם יש לו פצצה גרעינית, הוא יכול להביא חורבן. פרא אדם י חדור לתוך המחשב של הרכבת התחתית בניו יורק, יתקע את כל הרכבות מתחת למנהרות וימותו מחנק. זה מסוכן. יש שאמרו שצריך לחסום את כל הטכנולוגיה. אך א"א לעצור את המדע, זה לא מציאותי. מאמר של הרב קוק במאמרי הראיה, תום ומדע. אם יש תום, זה בסדר גמור שיש מדע. ומאמרים על זה אצל הרב קוק אין סוף, כולל בספר אורות. על הערך של המדעים של היצירה של הספרות, אך מחובר אל המנורה, אל המרכזי במנורה, אז זה בסדר. כל היהודים (פירוש א') מכוונים למרכז אחד לאומה. יש הרבה נרות ויש את אב הנרות. יש המרכז. ויש (פרוש שני) הרבה מדעים, וכל המדעים בשביל הטוב. או יש שבע מידות "לך ד' הגדולה .. ממלכה.. " מידות טובות. אך להיזהר, מידה טובה, היא טובה בנתצנאי שהיא מכוונת אל המידות האחרות. כל דבר הכי טוב בועלם הקיצוניות מזיקתו. רק דין, רק חסד. רק דין זה חורבן, גם רק דין זה חורבן גם רק רחמים זה חורבן. צריך יחד. לחבר ולכוון לאותו מרכז. מידות הנפש פירוש א'. היהודי פירוש שני. המדעים פירוש ג'. אגב זה אהרון, כי הוא אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, אהרון זה עבודת השלום.גם אוהב שלום, וגם רודף שלום ומתאמץ. והיו כל שבטי ישראל על ליבו. כולם על ליבו מחוברים באהבתו, זה מאוד מתאים לאהרון. עבודת השלום. יש גם באיגרות, עבודת השלום. יש הרבה דעות, צריך לעשות שלום בין הדעות. לא שלום וותרני, אלא שלום אמיתי. איך עושים שלום אמיתי? בזה שמבינים שבכל הדעות יש שורש אחד משותף, כמו בלימוד גמרא. כל התנאים כל האמוראים חחולקים יש חלק משותף ויש חלק מתחלק. כמו עץ, יש גזע אחד והרבה עאנפים, זה ניקרא מבנה פיצולי. גם מוזיקה זה מבנה פרקטלי (פיצולי), יש סתייה וחוזר לציר. סטייה וסטייה לסטייה וחוזר. יש מהלך מרכזי. גם בגמרא, סוטים מתפצלים ואז חוזרים "גופא". אז איך עושים את השלום? כי השורש אחד, עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו. במרומים יש שלום, כי הכל בא מד' אחד ושמו אחד. יש אומרים אתם במרכז הרב ובנותיה אתם בעד הרמוניזציה מלאכותית. אך אין הרמוניזציה! אנחנו עושים הרמוניזציה? אלא ד' אחד ושמו אחד והוא מתפצל בין כל הכיוונים ואנו חוזרים שורש המקורי, מאחדים הכל. היה אחד ר' פנחס הכהן לינטוק, באיגרות. הוא רוצה לעשות שלום בין החסידים והמתנגדים על חשבון השורש המשותף של קבלת הארי זל, הרב קוק מסביר לו שזה מסובך, אך העיקרון נכון. גם שיטת הרב קוק זה האחדות הכוללת, זה לא מלאכותי, כי ד' אחד ושמו אחד. מהרל בהתחלה, כיצד ד' אחד ויש עולם של ריבוי? זה שאלה כל הפילוספים, איך נוצר ריבוי מאחד. ריבוי זה עונג וסבל, מותר ואסור, טמא וטהור, לא רק סוגים רבים. יש גם ריבוי אחר, ללמוד גמרא או אמונה. שניהם טובים. רפואה או הנדסה? להתחתן עם פנינה או עם רינה? זה משבר הבחירה . יותר מדי בנות וכולם טובות, הוא לא מצליח להחליט. כמו ההבדל בין סופרמרקט למכולת, יש שבע מאוד סוגי סרדינים, הוא במשבר לא מצליח להחליט, הוא יותר זול והוא יותר כמות והוא אחד, אחרי כמה שעות חוזר בלי כלום. בחו"ל יש מקומות עם דיילת סופרמרקט, שהיא מלווה אל האדם ועוזרת לו לקנות. בקיצור עולם הריבוי זה מביך, לפעמים זה לא רק מביך זה טוב ורע, סבל ונחמה וכו' אך הכל בא מד' אחד ושמו אחד, והכל צריך להחזיר אליו. אומר המהרל הכל מתחיל מבראשית, ב' אנכי ד'. וכו'. זה העבודה שלנו – איחוד. לשם ייחוד קודשא בריך הוא. לשם יחוד י'ק'ו'ק. יש פרקים שלמים באורות הקוד על ייחודים. הנזיר שאל את הרב קוק איך לכתוב את זה. קשב ייחודי, קשב נשמתי עמוק. לאחד את העולמות, להחזיק את האחדות הראשונית של העולמות כי העולמות התפוצצו ונחלקו. צריך לאחד את כל עם ישראל כי באמת אנחנו אחד, לאחד את כל המדעים בוודאי יש מדע מרכזי זה התורה אך יש עוד מדעים צריך לאכול. צריך לאחד את כל המידות, זה נכון- אדם יותר מומחה במידה הזאת, הוא חרוץ, הוא איש חס,ד איש דין וכו' אך בתנאי שזה מתואם עם המידות האחרות אחרת יהיה חורבן. הרופא בגדוד מתואם עם המגד, הם מתואמים הרופא לא מגד והמגד לא רופא. העשוה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, העוה שלום בין מיכאל לגבריאל , מלאך של מים מלאך של אש, אש מידת הדין מים מדת חסד. אחדות היהודים אחדות המדעים. אחדות האורות השונים. אורות התורה פרק יג: זה מה שמיוחד בתורת ארץ ישראל,ש היא מאחדת את כל המיקצועות של התורה. כי יכול להיות אחד שיודע לפסוק אך הוא לא למדן, אחד לומד אמונה ולא מבין גמרא וכו', אז מה יהיה? עוזרים זה לזה. אך תורת ארץ ישראל זה מחובר, לא דייסה. א"א לפסוק הלכה ע"פ אמונה. לא פוסקים על פי אמונה. אלא עפ הוכחות. אבל יש מגעים, יש העשרה הדדית, כמו שיש, ועדה בין דיסקיפלינרית, דיסיפלינה זה מקצוע, צריך להחליט החלטה כבדה יש כלכלן סוציולוג רופא קצין פוליטיקאי וכו' כל אחד זווית שלו, החלטה שקולה. וכל אחד מקצוע שלו אך הוא מועשר עי אחרים. שמתווכחים איתו, לפעמים על פי זה והא מעדכן, הוא שמח מהביקורת שהוא חוטף, היא מצילה אותו מהפרזה או שכרות. יש אנשים ששיכורים מהמקצוע שלהם. לכן, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. זה פירוש דרך רמז. הפשט הוא שמדליקים נרות עם שמן ונר. יש גם סוד. אך זה רמז. אמנם עדיין לא תירצנו, אנו רק מבססים את הרמז. יום אחד בא איש אחד שחיפש את האמת עשר שנים בהודו, והוא בא לארץ, אמר האמת היא לא בהודו היא פה. כך סיפר לי חבר שלי. אמרתי הודו לשם. אומר, ההודי הזה חיפש אפילו ארבעים שנה בהודו עכשיו הוא בן שישים בא ללמוד במכון מאיר, הוא המציא פירוש על ספר יונה. מה הפירוש, לא יכול להיות שדג בלע בן אדם זה רמז לגילגול נשמות, כי בהודו אוהבים גילגול נשמות. הוא שאל אותי האם זה ייתכן, אז הייתי בקיבוץ, עבדתי שם, אמרתי כן יש כזה פירוש של הגר"א על מסכת יונה. הלך סיפר לשני. איך יכול להיות שהוא לקח לו ארבעים שנה להבין משהו ויש עוד אדם שיודע. הביא אותו לשם. אני צוציק, ויודע מה שלקח לו ארבעים שנה. אמרתי לו אני בן שלושת אלפים חמש מאות שנה, אתה צעיר, בן שישית כלום אני שלושת אלפים חמש מאוד, לא אני המצאתי. הוא לא שוכנע. מה נעשה. אם כן זה פירוש דרך רמז. אך היה באמת יונה. עכשיו הוא הקשה קושיא, כיצד זה מתרץ? בעם ישראל, נגיד, צריך אחדות, מי מאחד את עם ישראל? עי' תנאי פרק א' הצדיק. הוא אדם מרכזי ישראלי והוא מאחד את כולם. הרבה החסידים דיברו על כך, על הצדיק המרכזי, גם א צל הרב קוק אורות הקודש פרק ג', הצדיק המרכזי. אומר ספר התניא הצדיק המרכזי הוא בחינת ראש, כי הראש מנהיג את כל הראש והראש צריך מזון מהגוף. אם הראש לא מקבל חמצן זמן מסויים הו אמת. הוא צריך סוכר לחשבו וכו'. זה הראש המרכז, הלב. והם בונים לאדם ראש. כמו אהרון הכהן שהוא מאחד את האומה. ספר המצוות רבמבם, מצווה לשים מלך שמקבץ את האומה. א"כ זה האדם שהוא מרכזי, וכל הנרות, פינים אליו. אז אמרנו קושיא, היה צריך להיות שישה ולא שבעה! תשובה, גם האדם המרכזי הוא צריך להאיר לעצמו! התקוששו, וקושו. קשוט את עצמיך ואח"כ תקשוט אחרים. יוצא ששבע המנורות, שבע הנרות, פונים אל הנר המרכזי, כי גם הנר המרכזי צריך לפנות לעצמו. מחנך זה לא מי שיודע את הכל, הוא לומד, הוא עושה תשובה, הוא מחנך את עצמו כל הזמן . זה תנאי. בהעלותך את הנרות יאירו שבעת הנרות. קשוט את עצמיך ואח"כ קשוט אחרים. המהיג של האומה הוא צריך גם כלפי עצמו. שאול המלך אומר לדוד עכשיו אני יודע שאתה תהיה מלך כי דוד לא הרג אותו במערה אומר שאול: ויאמר שאול הקלך זה בני דוד וישא שאול קלו ויבך: {יח} ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה: {יט} ואת הגדת היום את אשר עשיתה אתי טובה את אשר סגרני ד' בידך ולא הרגתני: {כ} וכי ימצא איש את איבו ושלחו בדרך טובה וד' ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי: {כא} ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל: כי שמואל הנביא אמר לשאול שד' יתן את המלוכה לאדם טוב ממנו. בהתחלה הוא היה משכמו ומעלה מכל אחד מישראל, עכשיו הוא יודע מי זה. למה? הוא שלט על עצמו, הוא לא נקם. אז זה אתה. כלומר המלך לפני שהוא מול ך על אחרים הוא צריך למלוך על עצמו, כל הבריחות של דוד פרקים על פרקים, מה זה מעניין אותנו? מכך דוד למד ענוה עדינות, למלוך על עצמו לא ליקום לא ליטור וכו' רוצה למלוך על אחרים ולא על עצמו? סנהדין פרק ב, מלכי ישראל דנים ודנים אותם מלכי יהודה לא דנים ולא דנים אותם כיון שלא דנים אותם הם לא יכולים לדון. איך אתה יכול לדון אחרים אם אתה לא יודע לדון את עצמיך. פרקי אבות, מדוע זה בסדר נזיקין? כי הדיין זה לא מספיק שידע את כל דיני ממונות, הוא צריך להיות איש פרקי אבות. לכן יאירו שבעת הנרות אל הנר המרכזי, וגם הנר המרכזי צריך להאיר על עצמו. קושיא: היכן זה כתוב קושט את עצמך ואח"כ קשוט אחרים? זה נפסק? זה לא כתוב. מדוע? לא צריך לכתוב, מדוע? אחרת הוא לא יצליח. טול קיסם מבין שינך טול קורה מבין עיניך. הרי תוכחה זה לא שחרור של עצבנות זה להועיל לרומם, אך אם יש לי חסרון הזה אף אחד לא ישמע לי. זה פשוט, לא צריך לכתוב את הדבר הזה. כמו שאם אני לא אוהב אותו הוא לא ישמע לי. היכן זה כתוב שתנאי לאהוב? לא צריך לכתוב בלי זה, זה לא עובד. מי שיש לו יראת שמים דבריו נשמעים ואם לא, לא. מדוע לא? כי אין לו יראת שמים אז למה שאני אקשיב לו? יש מסיבירים כך את הכפילות הוכח תוכי, הוכח עצמיך אח"כ תוכיח אחרים. אז גם זה שהוא בלב הוא גם צריך זיכוך. כל המדעים צריכים להיות מסודרים לפי התורה אך גם התורה צריכה להיות מסודרת לפי התורה, ולא להגיד שטויות בשם התורה כמו שהביקורת היא על השישה, הביקורת היא על התורה שיש בגמרא קושיות וביקורת על התורה, כמו שכל המדעים צריכים להתרומם אל התורה התורה עצמה צריכה להתרומם יותר ויותר גבוה. אנו בעד משגיח כשרות, אך צריך עוד דברים, צריך לרומם את התורה. אז להתרומם מכל המדעים. מי שמנהיג האומה, מנהיג השבט, צריך להתרומם כל הזמן, ואז מתרוממים איתו, וגם המידות, מלחמה עם המידות. אבל המידה המרכזית, דבקות בד' אהבת ד' צריכה להתרומם אז כל המידות מתרוממות איתם. זאת הייתה הקושיה. למה כתוב ששה ולא שבעה.\ 1. ספורנו הפסיק מוזז 2. גור אריה – הולכים אחר הרוב. 3. ע"פ הרמז. שהכל צריך להיות מכוון אל הפנים אך גם הפנים צריך להתרומם. הכל צריך להיות מסודר עפ יראת שמים. אך אמרו גדולי ישראל גם יראת שמים צריכה יראת שמים. יראת שמים בלי יראת שמים יכולה להביא הרבה בטלנות והרבה בעיות. גם היא צרירכה לבדוק את עצמה. זה הסוד הגדול של הלב. הפנימי. סיפור של בעל התניא, אחד נכנס עם פתק לבעל התניא לקבל ברכה, אחד חצוף, בעל התניא הסתכל על הפתק עשר דקות רבע שעה, אמר לו מה קרה? אמר כדי לברך משהו אני צריך להיות מעליו, אבל כדי להיות מעליו אני צריך קודם להיות מתחתיו, כך אומר אגרת הרמב"ן , כל אדם שאתה פוגש צריך לחשוב שהוא מעליך. שברתי את הראש שלי רבע שעה לראות דברים שהוא בכל זאת מעלי, ואז הוא עלי, אני יכול לעלות עליו ולברך אותו. זה תנאי גדול. זה פירוש דרך הרמז. דרך המוסר, דרך עבודת ד'.