אסון כשצה"ל הורג יהודי בטעות
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
אסון כשצה"ל הורג יהודי בטעות
שאלה: מה דין האסון שצה"ל ירה בטעות על יהודי והוא נהרג? מה דין ההורג? מה דין הנהרג?
תשובה:
א. מצד הצבא
לצערנו בכל מערכת צבאית בעולם יש טעויות. אי אפשר בלי טעויות. כמו שנוהגים לומר: עם הארץ אף פעם לא טועה בתוספות. בכל צבא נעשות טעויות. העיקר הוא לצמצם את הטעויות. ב"ה, בצה"ל, הטעויות מועטות מאוד יחסית. כמובן, צריך לטכס עצה מראש כיצד לצמצם בצורה מירבית את הטעויות, אבל להבטיח שלא יהיו טעויות אף פעם - זה בלתי אפשרי. זה חלק מהחשבון של צה"ל מראש. לכן, אף על פי שלפעמים יורים על יהודים, ולפעמים יש הרוגים בתרגילים באש חיה, ולפעמים יש ירי דו צדדי על כוחותינו – כל זה נכלל במלאכת הקודש. זה ידוע מראש.
פעם אמרתי: "קורה שטועים. בכל זאת יש להמשיך." ישב מולי אדם מכובד ואמר: "אתה אומר לי?!" שאלתי: "מי כבודו?" הוא השיב: "רופא מנתח". רופא מנתח לפעמים עושה טעויות. אם אתה לא רוצה לעשות טעויות, אל תהיה רופא מנתח, אלא תהיה רופא טיפות אף. מי שרוצה להיות רופא מנתח ולהציל אנשים רבים, צריך לדעת שלפעמים הוא גם יפגע באנשים. אתה רוצה להיות בצבא ולא לפגוע? היה קצין צילום מפות. גם זה חשוב מאוד. לכן אין מה לעשות. אין אדם בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולא יחטיא את המטרה.
לכן צה"ל לא צריך נקיפות מצפון, וכן המפקד והחיילים לא צריכים נקיפות מצפון. באש הקרב לא יושבים בשקט ללמוד גמרא. לפעמים נמצאים בחושך מעורפל, לא מבינים עד תום מה רואים ועושים טעות שלא על פי ההוראות. אלו מצבים קשים ומסובכים. כאמור, יחסית בצה"ל נדיר שיש טעויות. בצבאות של אחרים - כמה טעויות היו! כמה טעויות היו בצבא ארה"ב: פעם התפוצץ משהו ונהרגו מאתיים וארבע עשרה חיילים. בפרל הרבור היה ריכוז גדול של מטוסים וספינות. תוך שנייה, הגיעו שלוש מאות מטוסים יפנים והפציצו את הכל. איך זה קרה? המודיעין לא עשה עבודתו? ואיפה שמענו שמרכזים כ"כ הרבה במקום אחד? גם אמריקאים עשו טעויות!
לפעמים עושים טעויות. התורה לא ניתנה לאנשים שלא עושים טעויות, אלא היא אמרה לנקוט באמצעי זהירות מירבים, וכך היה. ההוראות והתרגולות היו תקינות, אלא שעשו טעות.
ב. מצד הנהרג
מי שנהרג – לא היה חייב מיתה. הוא תלמיד חכם טוב וישר שלא עשה שום דבר רע. אלא שהקב"ה קובע, על פי סודות של נשמות, כמה כל אדם יחיה (עיין יבמות נא).
בסוף מסכת סוכה (נג, א) מסופר שמלאך המוות פגש את שלמה המלך. ראה אותו שלמה המלך שהוא לחוץ. אמר לו מלאך המוות: אני צריך לקחת לעולם הבא את שני המזכירים שלך. שלמה המלך אמר להם לרוץ לעיר מסויימת ששם אין כניסה למלאך המוות. בכניסה לעיר חיכה להם מלאך המוות וחיסל אותם מטווח אפס. למחרת פגש שלמה המלך את מלאך המוות וראה שהוא שמח. אמר מלאך המוות לשלמה המלך: קיבלתי הוראה להביאם לעיר הזאת, אך לא ידעתי איך, אז תודה רבה. על כך אמר שלמה המלך: לאן שאדם צריך להגיע שם רגליו מוליכות אותו. לא שלאדם אין מזל והוא הגיע לגשר בדיוק כשנפל, אלא רבש"ע רצה שיפול מן הגשר ולכן הביאו לשם.
מעשה בשליח של ישיבת חברון דאז שנסע לאמריקה לגייס תלמידים וכספים. בין השאר הוא גייס תלמיד אחד שנרצח בפרעות תרפ"ט. בכל פעם שהשליח נסע לאמריקה, הוא פחד להיפגש באביו של אותו תלמיד. כל פעם שנסע, ועשה איגופים בכדי לא לפגוש אותו. יום אחד נתקל בו בקרן זווית. האבא תפס אותו בכתפיו ואמר: אתה לקחת את הבן שלי לחברון ושם הוא נרצח. סימן שהקב"ה החליט לקחת אותו. אם היה נשאר פה, היה נרצח על ידי איזו כנופיה בשיקגו. עכשיו הוא נרצח על הארץ, על קידוש השם ועל התורה. לכן אני מחפש אותך כדי להודות לך ולתרום כסף לישיבה.
אדם גדול נהרג על קידוש השם. אדם בינוני ממחלה. אדם ירוד ממנת סם. הפעולות של צה"ל הן פעולות קודש. מי שנהרג - נהרג על קידוש השם. גם החייל שנהרג באימונים - נהרג על קידוש השם, כי צריך לעשות אימונים חשובים ולא עם רובה מקרטון. גם ירי דו-צדדי הוא רציני, לכן, גם אז הוא נהרג על קידוש השם. לפעמים יורים על אזרח מזדמן, וגם הוא נהרג על קידוש השם. אז הרב הזה נהרג על קידוש השם. אפשר לומר "ד' יקום דמו" ושנפל למען עם ישראל, כי זה חלק מהחשבון.
יוצא, שד' גילגל דרך החייל, שהאדם הזה ייהרג על קידוש השם על העם והארץ. ודאי בוכים, זה לא קשור לנושא, אבל לא צריך בדברים האלו להסתבך. חייב להיות צבא חזק, יעיל. אכן, כל מי שנהרג בקרב, בין אם נהרג במלחמה, נהרג באימונים או בכל נסיבות שתהיינה. בין בגלל טעות, בין במהלך מיותר - נקרא קדוש והוא נהרג על קידוש השם.
הביטוי קידוש השם נלקח משו"ת חת"ס (יו"ד ס' של"ג) על אדם שנהרג על ידי גויים. אבל פה הוא נהרג על ידי כוחותינו ולא בידי גויים?! לא נכון. הכל בגלל הגויים שיוצאים כנגדנו למלחמה. וכן הסביר התוספות יום טוב (על ביצה א י). חכמים אסרו לנעול "סנדל המסומר", המוחזק במסמרים,בשבת וביום טוב, משום מעשה שהיה בימי גזירת השמד, "שהיו נחבאים במערה ושמעו קול מעל גבי המערה, כסבורים היו שבאו עליהם אוייבים, דחקו זה את זה והרגו זה את זה- בסנדליהם המסמרים- יותר ממה שהרגו בהם אויבים". באותה שעה אמרו: "אל יצא אדם בסנדל המסומר". בגמרא שבת (ס, ב) שואלים: אם כן אף בחול יהיה אסור לנעול "סנדל המסומר"? ומשיבים: שהמעשה בשבת היה, ולכן אסרוהו רק בשבת וביום טוב, שהם ימים האסורים במלאכה ומתקבצים בהם לבתי כנסיות ובתי מדרשות. הסבר התוי"ט, ההרוגים הרוגי מלכות, אל שנהרגו ע"י יהודים, כי הסיבה היתה משום גויים.
כמובן, אנחנו לא משחררים מאחריות את מי שעושה טעות, ובצה"ל תמיד בודקים כל דבר עד תום, אבל אנחנו מדברים מצד האדם שנהרג על קידוש השם.
אנחנו עצובים על מה שקרה, ואנחנו שמחים שזה סוג הדברים שקורים. כמו שאמר הרב יצחק ניסנבוים, שהיה ממנהיגי המזרחי: מה הקידוש השם לו אנו מצפים? שלא יהיה כתוב על מצבה של יהודי שהוא נרצח על קידוש השם", אלא שנפל בעת מילוי תפקידו במובן הכולל.
נלקח משאית שלמה 205